שקלים ושְׁקוּלִים – שבת שקלים / הרבה אסנת אלדר
לשבת הקרובה שלוש כותרות. זו שבת פרשת ויקהל, זו שבת בה מכריזים על ראש חודש אדר ב' וזו גם שבת הנקראת "שבת שקלים"
מה היא שבת שקלים?
בכל שנה אנחנו משלימות ומשלימים מחזור קריאה בתורה, מחזור הנפתח בפרשת 'בראשית' ומסתיים 'וזאת הברכה'. בתאריכים מיוחדים, נוסיף על הקריאה השגרתית קריאות מיוחדות, למשל לראש חודש, חול המועד, חנוכה.
כך גם בארבע השבתות הסמוכות לחודש אדר (במקרה שלנו השנה, אדר ב') ובמהלכו. בארבע השבתות הללו, נוסיף לקריאתנו בתורה קריאה מיוחדת, המייחדת את השבת. הקריאות המיוחדות נקראות 'פרשיות' ואלה הן הארבע: שקלים, זכור, פרה ופרשת החודש. ובהתאמה, שבת שקלים, שבת זכור, שבת פרה ושבת החודש.
השבת הקרובה, הסמוכה ביותר לראש חודש אדר, היא שבת שקלים ובה נקרא הן את פרשת 'ויקהל' והן את פרשיית שקלים (שמות ל, 16-11). הפרשייה עוסקת בחיובו של כל אחד מעם ישראל להביא מחצית השקל לרכישת קרבנות הציבור שיוקרבו בבית המקדש.
המשנה מתארת כי מבצע איסוף מחציות השקלים מעם ישראל היה מתחיל בראש חודש אדר: "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים" (מסכת שקלים, א', א') ומבאר ברטנורא: בֵּית דִּין שׁוֹלְחִים בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמַכְרִיזִין שֶׁיָּבִיאוּ שִׁקְלֵיהֶן. לְפִי שֶׁבְּאֶחָד בְּנִיסָן צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.
ואיך כל התיאור ההיסטורי-תרבותי הזה קשור כלל לתקופתנו, שבה בית המקדש אינו קיים ואין אנו מקריבים ומקריבות קורבנות בציבור?
לפי התורה, נתנו האנשים מחצית השקל, ככופר נפש, כדי לכפר על מעשיהם בהילולת עגל הזהב. כסף הכיפורים הזה ישמש לעבודת אוהל מועד, ובעיקר "וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל–נַפְשֹׁתֵיכֶם." (שמות ל, 16).
כלומר, מחצית השקל נועד בתחילתו לפדות את נפש המשתתפים בהילולת עגל הזהב, כשהכסף אמור לשמש לזיכרון באוהל מועד. ובכל פעם שאנשים יגיעו לקיים את פולחן ה' הם יראו מה נקנה בכסף שפדה את נפשם על חטאם.
במהלך השינוי התרבותי, הפך הכסף מכסף פדות לתרומה שתקיים את פולחן ראש חודש ניסן.
בימינו בסמוך ליום הכיפורים, יש הנוהגים לקיים את מנהג הכפרות עתיק היומין, אשר נועד להסיר גזירה רעה מעל ראשנו. יש הנוהגים לקיים את המנהג בכסף הניתן אח"כ לצדקה וזה נוסח התפילה בעת הכפרות:
בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: …: יוֹדוּ לַא־דֹנָי חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו | מַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ, וַיֹּאמֶר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר: זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם:
אנחנו נמצאים ונמצאות בתוך תקופה בלתי נסבלת, לפיה יש 134 חטופים וחטופות בשבי החמאס. אין אלה אנשים ונשים שחטאו וחובה עליהם לפדות את נפשם, אלא אלה אנשים ונשים שנלקחו בכוח, באלימות, באיומים ממיטותיהם, משדה הפסטיבל, ממכוניות שניסו להימלט לשווא מזירת הקטל. אנשים ונשים חפים מכל פשע. ואם יש כפרה לחוטאים, על אחת וכמה וכמה לזכים ולטהורים. אם הכפרה מוצגת כזיכרון בתוך אוהל מועד עצמו, הרי שהעדרם של החטופים, בואך חודש אדר הוא אות קלון על מצחה של המדינה כולה.
ספר הזוהר, בהתייחסותו לפרשת שקלים מציע שנקרא את המילה שקלים, כמילה שקולים וגורס שהחיבור בין בריאת העולם, לבין שבת ויום טוב, הוא חיבור אלוהי שיש בו נשמה יתרה, שהוא חרות על לוחות הברית ומכיל בתוכו את בשורת יציאת מצרים ופרישת כנפי השכינה על בניה ובנותיה. "…אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת שַׁבָּת וְאוֹת יָמִים טוֹבִים וְאוֹת בְּרִית – כֻּלָּם שְׁקוּלִים." (ספר הזהר, צו ח׳:נ״ז)
אם אכן החיבור בין בריאת העולם לשבת הוא חיבור אלוהי, שבבסיסו חיוב המצוות והסיפור המכונן של תרבותנו, הרי שהברית צריכה לשוב ולהתקיים, הברית לפיה כל עם ישראל זכאי לצאת שוב מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה, שכן כולם שקולים.
אבל, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, לא כולן וכולם שקולים. ונדמה שאין מספיק שקלים בעולם שיספיקו כדי לפדות את חייהם, נשמותיהם, גופם של החטופים והחטופות הנמקים במנהרות החשוכות של מחבלי החמאס. עלינו לחזור ולשנן את דברי הרמב"ם: "ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים" (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י'.)
השבת, פרשת שקלים, אנחנו עדיין מחכים ומחכות ל-134 מאחינו ואחיותינו, שנשמותיהן.ם שקולות לנשמותינו אנו, ושיש לשלם כל מחיר לפדות נפשותיהם, כדי שאנחנו נוכל להתחיל ולכפר על נפשנו אנו.
מי יתן ובְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: ה' יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק ושזו תהיה כפרתנו אנו, ונוכל כולנו ללכת לחיים טובים, ארוכים ולשלום.
חודש טוב ושבת שלום