עמוס ב' 6 – ג' 8 (ככל המנהגים) רות ד' 22-11 (הצעה רפורמית)
3,000 זוגות נעליים שהיו ברשותה של אימלדה מרקוס, הגברת הראשונה לשעבר של הפיליפינים, הפכו לסמל של חמדנות ושחיתות שלטונית. הפער הבלתי נתפס בין העושר המנקר העיניים לבין העליבות והעוני שהיו מנת חלקו של העם באו לידי ביטוי סמלי באינספור זוגות נעליים.
נעליים כביטוי לפערים חברתיים ולשחיתות שלטונית מופיעות גם בהפטרה של פרשת וישב: כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם׃ (עמוס ב' 1)
נעילת נעליים נתפסה כדבר בסיסי בחייו של אדם – חשובה יותר מקורת גג קבועה, ופחותה רק מהצורך לאכול: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו. הִקִּיז דָּם וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — יִמְכּוֹר מִנְעָלִים שֶׁבְּרַגְלָיו וְיַסְפִּיק מֵהֶן צׇרְכֵי סְעוּדָה. (בבלי, שבת קכ"ט ע"א)
המדרש מתאר זאת באופן ציורי: ר' עקיבא עלה לרומי פגע בו סריס אחד מהמלכות, אמר לו: אתה הוא רבם של היהודים? אמר לו: כן. אמר לו (הסריס לר' עקיבא): שמע ממני שלושה דברים: מי שעל סוס – מלך, מי שעל חמור – בן חורין, מי שמנעלים ברגליו – בן אדם. מי שאין לו לא זה ולא זה ולא זה – החפור באדמה טוב ממנו. (קהלת רבה וילנא י ז)
מה משמעות הביטוי "אביון בעבור נעליים"? מה הפשע הגדול הבא לידי ביטוי כאן? הדעות הפרשניות חלוקות.
רבים קוראים את הביטוי הקודם "על מכרם בכסף צדיק" כמכירתו של יוסף הצדיק על ידי אחיו, ומבינים את "אביון בעבור נעליים" כתיאור המחיר שקיבלו האחים עבור מכירתן. תרגום יונתן, המשלב דברי אגדה בתרגום, אף מכניס לפסוק מספר בראשית את הנעליים מספר עמוס. לפי תרגום זה, אחי יוסף רכשו בכסף שקיבלו סנדלים. כלומר, בכל צעד וצעד שעשו הם רומסים באופן סמלי את כבודו של יוסף ומזכירים לעצמם את חטאם.
אך קריאת הפסוק כמתאר את מכירת יוסף מעלה קושי מסוים – כיצד יכול הנביא עמוס להאשים את בני ישראל בדבר שהתרחש דורות רבים לפני זמנם? ואכן, יש המבקשים לקרוא את הפסוק כאמירה חברתית נוקבת על זמנו של עמוס (ואולי אף על זמנינו אנו).
הרד"ק מבין את מכירת הצדיק כשחיתות כללית במערכת המשפט. מערכת שאינה מבקשת צדק אלא את טובת השופט ואת טובת החזק, ולפיכך מאפשרת תרבות של שוחד. תרבות זו מאפשרת השפעה על תוצאת המשפט בנתינת שוחד בסכום פעוט המאפשר רכישת זוג נעליים.
טענה מפתיעה מובאת על ידי רש"י. הוא מתאר מצב שבו לאביון יש שדה הנמצא בין שדות השופט. מצב זה אינו נוח לשופט, ולכן הוא מכריח את האביון למכור בפרוטות את שדהו ובכך "נועל" את שדותיו. ניתן להשוות זאת היום לבליעת עסקים קטנים ובינוניים על ידי חברות גדולות העושות שימוש לרעה בכח שיש בידן כדי למנוע תחרות מצד גורמים חלשים יותר. יש כאן ניצול לרעה של מערכת המשפט כדי לחזק את הונם של העשירים על חשבון יכולתם של העניים להתפרנס.
דעה אחרת טוענת כי נעל היא סימן לחירות, וכי באותם ימים אסור היה לעבד לנעול סנדל (למשל: אהבת יהונתן, הפטרת וישב ד'). במילים אחרות – היכולת לנוע בעולם בנוחות יחסית, כלומר ללכת עם נעליים, היא סימן של בן חורין. בשפת ימינו ניתן לומר כי חופש התנועה – היכולת להגיע ממקום למקום היא זכות ששמורה, למרבה הצער, רק למי שהממון בכיסו. במילים אחרות – חברה שאין בה נגישות בסיסית לתחבורה ציבורית (בימות החול ובשבת) היא חברה המגבילה את חופש התנועה לבעלי הממון להתניידות ברכב פרטי.
מהו אם כן החטא החברתי החמור עליו מדבר עמוס? עיוותים במערכת המשפט, תרבות של נטילת שוחד, של מניעת זכות התנועה החופשית, של תחרות כלכלית לא הוגנת בין החזקים לחלשים, תרבות שבה יש פער בלתי נתפס בין בני העשירים לחסרי הנעליים.
*
אנו מכירים מקרה אחר, שונה בתכלית, שבו אדם נותר ללא נעליים – משה במעמד הר סיני:
"וַיֹּ֖אמֶר אַל תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת קֹ֖דֶשׁ הֽוּא" (שמות ג' 5). ומעט לאחר מכן: " וַיֹּ֣אמֶר ה' רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת מַכְאֹבָֽיו".
מה בין "של נעליך" לבין "אביון בעבור נעלים"?
משה גדל כנסיך מצרים, בבית מלא עושר ופאר. ייתכן וכהכנה לקבלת שליחות חייו כמנהיג עם של עבדים אל עבר החירות עליו לחוש את טעם חייו של העני. עליו לחלוץ את הנעליים כדי להתהלך בעולם, ולו ולרגע, כאדם שאיבד את כבודו ואת חירותו. כדי להיות מנהיג דגול, עליך לדעת כיצד העם שלך חי.
הלוואי ונזכה כולנו ללכת יחד עם נעליים לרגלנו – בדרכים של שוויון, רווחה וצדק לכל.
שבת שלום