מלכים א' ב' 12-1 (ככל המנהגים)
סבתי, זיכרונה לברכה, נפטרה החודש בדיוק לפני שבע עשרה שנה. האדם היחיד שנכח איתה בשעת פטירתה היה סבי, בן זוגה האהוב למעלה משישים שנה. דמעות עמדו בעיניו כשהוא סיפר לנו את המילים האחרונות שהיא אמרה לו: תשמור על עצמך.
המילים האלה דבקו אלי מאז. בכל פעם שאחד מילדי יוצא מהבית לבד, אני תמיד מאחלת לו, "תשמור על עצמך!" לא פעם כשאני אומרת את זה אני חושבת על הסבא ועל הסבתא האהובים. אני מרגישה את רוחם שאני בטוחה שתלווה אותי עד סוף ימי.
יש הרבה עוצמה ברגע שבו אדם מבין שסופו קרוב, וכך הוא מאלץ את טיפות הכוח האחרונות הנשארות בגופו כדי להעביר מסר אחרון ליקיריו. וזה הרגע שאנחנו פוגשים בפרשת השבוע "ויחי" שבה יעקב מעביר ברכות מפורטות לכל אחד משנים עשר בניו. הקריאה בהפטרה השבוע עוסקת ברגעים האחרונים בחיי המלך דוד וברכותיו לשלמה בתור בנו וגם בתור יורש העצר. הברכות של דוד לשלמה הן ערבוב של העברת מורשת אב לבן עם הנחיות לשמירת כוחו בשלטון של ממלכת ישראל. דוד פותח ברוממות האמונה בה' – "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם". (מלכים א' ב' 3). והוא ממשיך עם הוראות לביצוע חיסולי אויביו כדי לבסס את כוחו הפוליטי – הוא מזכיר את הפשעים של שר צבאו יואב בן צרויה ומורה את שלמה "וְעָשִׂיתָ כְּחׇכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל".(שם, שם 6) וכך גם הוראות דומות בנוגע לשורה של מאיימים על הכתר.
אני מודה שאני לא אדם השואפת לחיים פוליטיים (אבל לא מתכחשת בצורך של לעסוק בפוליטיקה כדי לקדם את אינטרסים ציבוריים), ולכן ההוראות של דוד לנקמה ולמעשים קיצוניים להחזקת השלטון לא מעלות בי השראה; להבדיל הן מעלות בי כאב ועצב לחשוב שהדברים האלה יכולים חס וחלילה לשרת כהשראה לפוליטיקאים היום.
לכן, אנסה לזקק תובנה למנהיגות חיובית שיכולה לעזור לנו בחברה דמוקרטית של ימינו. אני מתמקדת בשורת הפתיחה של נאומו של דוד לשלמה על ערש דווי, שכתוב: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר׃ אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ." (מלכים א' ב', 2-1)
אני יכולה להבין למה דוד מייעץ לשלמה להיות חזק, אבל אני תמהה למה הוא מתכוון כשהוא אומר "תהיה לאיש". למפרשי המקרא יש מגוון הצעות למשמעות הביטוי הזה. ברצוני לחלוק כמה פרשנויות שלדעתי יכולות להנחות אותנו היום, במיוחד בתקופה הזאת שהתקיימה העברת ההנהגה של המדינה.
הרב דון יצחק אברבנאל (נולד בליסבון ונפטר בוונציה במאה ה-15) מציע שדוד בעצם אומר, "עד עתה היית נער ורך, ועתה התחזק והיית לאיש שלם ולא תצטרך להנהגתי." אפילו אם אדם מבוגר, כשהוא בנוכחות הוריו, הוא תמיד בעמדה של ילד. רק כשאדם מאבד הורה, הוא הופך למבוגר באופן מלא ובלתי הפיך – מעכשיו, הוא האיש האחראי הבלעדי.
רד"ק (דוד קמחי שחי בצרפת במאה ה-12) מבין "והיית לאיש" כסימן שעכשיו שלמה לוקח על עצמו את עול ההנהגה – הוא הופך להיות האיש המרכזי בממלכה. המלבי"ם (הרב מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל שחי באוקראינה במאה ה-19) מפרט את תכונות ה"איש" המנהיג כאילו דוד אומר לשלמה: "(תהיה) זריז ומושל בנפשך וכובש את יצרך…גדול ונכבד…."
לבסוף, אני תוהה אם ברכת דוד לשלמה היא ההשראה לחכמת רבני משנה אבות שלימדו: "בִּמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ." (משנה אבות ב:ה), מפרש המשנה עובדיה ברטנורא (שחי באיטליה במאה ה-15) מסביר שכאן "איש" הוא האדם שאמור "לישב בראש ולהורות הוראות".
אפילו שאני יודעת שהמשך העצה של דוד לשלמה הוא ביצוע רצח, לפחות כאן יש הכרה בקושי המוחלט הנמצא במצב של האדם – אדם כבן אנוש ואדם כשואף למנהיגות. קודם כל, המהות של המצב האנושי היא להתמודד עם אובדן ולהפנים שאפילו לגדול בין אנשים מגיע סוף לכוחו ולהשפעתו. שנית, ואולי כתוצאה מהבנתו לגבי אנושיותו, אדם הנוטל על עצמו מנהיגות חייב להעירך היטב את החובות הכרוכות בכוח. המנהיג נושא באחריות מלאה את תוצאות החלטותיו ופעולותיו שישפיעו לא רק על עצמו אלא על המון אנשים אחרים.
מי ייתן שכל מנהיגי ארצנו יקבלו את עול ההנהגה ככלי קודש לשמור על העם ועל הארץ ולהביא רווחה ושגשוג לכל תושבי הארץ. כולי תפילה שכל מנהיג ומנהיגה, בראש ובראשונה, יהיה לאיש ותהיה לאישה – בחיבורם לאנושיות שביסודם וכדוגמאות אישיות של רודפי צדק ומרבי שלום.
שבת שלום