|
הַחַיִּים שֶׁיֵּש לְךָ / יונה וולך הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בְּרָא אֶת עַצְמְךָ זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הַיָּחִיד שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ גַּלֵּה אוֹתוֹ |
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ כְּעַל שִׁעוּר רַע עַל מַה שֶּׁהָיָה כְּעַל עֹנֶשׁ הַרְחָקָה עֲמִידָה בַּפִּנָּה נוֹקְאַאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא כְּאֶחָד שֶׁחָלָה. |
משה מביט על חייו. הוא מביט אחורה. יש בו הבנה. במהלך דיבורו הוא מבין דברים כפי שלא הבין בעברו.
היו הרבה מהפכים בחייו, עכשיו הוא עסוק במהפך שהתחולל לאחר תחינתו להכנס לארץ.
הוא ניסה למצוא חן, רצה חנינה, התחנן. הוא רצה לחוות את הארץ את ההגשמה את המימוש. והבין שזה לא יקרה.
עכשיו הוא מבין שמה שנותר לו זה החיים כל עוד הוא חי. וחיים עבורו הם הדבקות בהוויה, הדבקות במצוות המונעות ממנו את העונג האינסופי שבבעל פעור. והוא מנסה להעביר זאת לדור העומד להכנס לארץ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ–ה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים […] (דברים ד,5-4)
אחרי ארבעים שנה במדבר, שלפניהן פעל בבדידות, משה יודע משהו על דבקות. חוויה שהוא מנסה להעביר לאלו שיזכו לרשת את הארץ. הדבקות הזאת היא הברית. הברית בה הוא גישר בין עמו לאלוהיו. ברית שמחייבת להמנע מהעונג שכל כולו גופני, למען חיי אהבה מלאים שיש בהם גם גוף וגם נפש, גם אני וגם אתה, ובברית נוצר אנחנו של מחויבות ואהבה ודאגה אינספית.
עכשיו כשהוא יודע שמותו קרב, כל מה שנותר לו הם הזכרון הברית והאהבה אותם הוא רוצה להוריש בכוחותיו האחרונים לעם שיזכה להכנס לארץ המובטחת.
הוא יודע שהם יתמכרו לאלילות, לאדמה, לנכסים ולכבוד עצמם, אבל הוא כבר יודע מה הם החיים, ואת זה הוא מנסה להעניק לעם. וכל מה שיש לו הן מילים בהן הוא מנסה להעביר מניסיונו: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: (ד, 35) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: (ד, 39)
ומתוך הייסורים נובעת האהבה, מתוך ידיעת חייו הוא מטיף לאהבה.
האהבה לאל היא אהבה לחיים היא אהבה בין בני אדם והוא חוזר אל הברית. ברית החיים, ברית האהבה. הברית היא במפגש פנים אל פנים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם […]: (ה,4)
ברית האהבה כולה דיבור, היא הדיברות: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים [..] כָּמֹנוּ וַיֶּחִי: (ה,23) האפשרות שבתוך הוויית הבשר שאנחנו יפכו חיים.
ובברית הזאת של האהבה הוא מבקש שנשמע. הוא יוצר את שירת האהבה לחיים, לאחרים.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (דברים ו' 9-4)
הוא מנסה להעביר את ברית האהבה לחיים ולאחרים. וכך הוא מביט על חייו ומדבר אל עמו:
"כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא – כְּאֶחָד שֶׁחָלָה".
בימים בהם העבודה הזרה של השנאה ההסתה והרשע שולטים בכיפה. בימים של שלטון המוות, משה בתחינתו המביאה לברית של אהבה היא כמו מיים חיים המשיבים את הנפש.
שבת שלום