בתחרות שאינה נגמרת בין המינים, ומה עדיף להיות בנות או בנים?
השאלה האמיתית היא- מי הם העונים? ובּמֶה הם מעוניינים?
ומדוע ולמה ומי, קבעו לנו בלוחות הזמנים, ימים מיוחדים רק לנשים?
כלומר, זה מרשים וקיים כבר משנות השישים:
יום האישה הבין לאומי!
שנחגג בהתחלה במדינות קומוניסטיות, וסוציאליסטיות, ובהמשך גם על ידי פמיניסטיות…
ובדיוק השבוע, בלוח קבוע, שהוא מצוין, ובמקרה, או שלא, בשבת הקרובה יש עוד עניין-
שבת זכור. שבת "זכור… את אשר עשה לך עמלק"
זוכרים? – זו השבת שלפני פורים.
זכור– את אשר עשה לך עמלק- כן, כך השבוע שלנו מתחלק.
בין יום האישה, המכונה גם: אמא, או אשת חייל, בת של מלך, בובה, נקבה, אהובה, בתולה, עטרת בעלה, כלה או כלילה.
קדשה, חלשה, אדמה, חכמה, עַלַמָה, רחומה, אלמנה, זונה. אכסניה, עקרת הבית או פשוט בית, כל כבודה, ילדה, חמודה…
לבין יום ה"זכור" – המצָוֵוה שלא לשכוח, להכות בכל הכוח במי ובמה שהוא אויב,
זָכור- בפה, ואל תשכח- בלב.
את עמלק יש להכות, ולהרוג, ולהחרים ולהעלים,
ולא לחמול- לא על נשים או על עוללים. בכל הקשור לעמלק, רחמים לא מגלים.
אז בכל המובנים, זהו יום של בנים, בעלים, חיילים, כלומר גברים, גיבורים, זכרים, כאלה שזוכרים. חזקים, חתיכים, צדיקים, חכמים, נביאים, שופטים, מלכים- כל התפקידים (השווים!) התנכיים, והמשנאיים, והתלמודיים וההלכתיים והרבניים… אתם מבינים… ו…מבינות!
זהו, שאתן לא פטורות- הבנות.
גם עליכן יש חובה להקשיב (לסיפור) אך אתן לא מחויבות להשיב.
במפגש הזה בין זכור לשמור, כמו בשבת,
יש חלוקה לְחוץ וּפְנים- כלומר לבן וּבת.
בין זכור – מצוות עשה, לשמור – לא תעשה, הנשים בצד של הלא.
הוא האקטיבי ואת הפאסיבי, הוא יעשה, ואת תקשיבי.
זהו שלא!
גם חז"ל הרי ידעו, שהעמלקים לא באמת היו.
ובאמת לא נמצאה מעולם, הוכחה מדעית על קיומם.
לכן חכמנו מאוד עסוקים בלהסביר לנו מיהם וּמה הם העמלקים.
בסופו של דבר הם בעצם שוב חלוקים בין החוץ לבין הפנים:
העמלק הוא הסַפֵק, הוא הרע אשר מבפנים-
הוא הרשע, הוא הפחד, הוא כל מה שלא נעים.
לעומתם יש הטוענים, שהעמלק הוא כל האויבים,
ובכללם המן, הנאצים… וגם הערבים.
ולמה לעצור בהם אם אפשר גם להרחיב?
חילונים, השמאל, רפורמים, כיפות סרוגות, יועמ"שים… עם כולם אפשר לריב.
אז זכור, ושמרי, וּמֵחֶה- גם אם זה אכזרי.
אני תוהה אם אפשרי-
בתוך ים של פרשנות, למצוא גם הזדמנות, לבחון את העסק מחדש?
להפוך בזוי למקודש.
עם הרחם הרחומה ועם אמא אדמה, תתגלה גם החכמה.
השנה, ביום שחוגג את האשה ובשבת של ענישה, בואו נשנה את הגישה,
כרבות ורבנים – עלינו להזכיר לאנשים לנשום
במיוחד כשהם חשים כל כך חזק את התהום
עלינו להמשיך ולטפח, את כל מה, ומִי, ש- עלינו לשבח
כי אהבה רבה, זה, כאמור, עלינו
ועבודה רבה עוד לפנינו.
לכן נציע דרך חדשה, של הסתכלות פחות נוקשה.
פחות- זה גבר, זאת אישה.
נציע ראיה חומלת, על הפנים ועל החוץ,
כי בימים כמו שלנו, זה כל כך כל כך נחוץ.
השנה אני מציעה,
שבת זכור –יום האישה
שבת זיכרי- שאת זה טוב
שבת זיכרו- רק לאהוב.
שבת שלום
- דגנית תימור גנשל היא תלמידת שנה ד' בבית המדרש הישראלי לרבנות בהיברו יוניון קולג'. דגנית היא סמנכ"לית תפעול וקשרי החוץ של הקולג' וחברת קהילת "שי"ר חדש" בצור הדסה.