עם התקרבות החזרה לבית הספר, אני חושבת הרבה על החינוך של הילדים שלי. השנה הראשון לספטמבר הוא גם ראש חודש אלול, שמציין תחילת תקופה של הרהורי לב וחשבון נפש. אני מהרהרת הרבה בשאלה: מהו החינוך טוב ביותר לילדיי? האם הוא במסגרת בית הספר ששם המורה עומדת מול כיתה? האם הוא הסביבה החברתית ויצירת חברויות? אני רואה גם לחופשות מבית הספר תפקיד חינוכי חשוב של התנסות בתחומים שונים כמו ספורט ואומנות, יציאה לטיולים עם תנועת הנוער והתמודדות עם שעמום. גם בחופשה המשפחתית לומדים הרבה.
בנוסף, חשוב לי החינוך הרוחני שאינו ניסיון להפוך אנשים לשומרי הלכה בלבד. אני שואפת ללמוד וללמד כלים לחיפוש (ואולי אפילו השגת תשובות) אחר משמעות בחיים, לעסוק בשאלות הגדולות של החיים, למצוא מקום לנחמה ותמיכה בעת קשה וגם ערכים בסיסיים שמניעים אותנו להשפיע לטובת העולם והאנושות.
אני חושבת שאלה חלק מהמטרות של התנ"ך שספריו משרתים כחומר להתפתחות הרוחנית שלנו.
פרשת השבוע "ראה" בספר דברים מלאת הוראות כיצד יש לנהוג לאחר שנכנסים לארץ ישראל ומתיישבים בה. הפטרת השבוע היא ההפטרה השלישית בסדרה של שבע "הפטרות נחמה" של הנביא ישעיה שקוראים אחרי ט' באב עד לראש השנה לנחם על חורבן בית המקדש והגלות מירושלים.
שיעור על אובדן ועל תקווה: גם היום זה קורה שבאותו הזמן נוכל להיות אופטימיים לגבי העתיד לצד התמודדות עם אובדן וקושי. החיים הם מורכבים ויש בהם עליות וירידות. זה לא מוזר להחזיק ביד אחת כאב וביד השנייה לאחוז בתקווה. ההפטרה פותחת בנחמה של הנביא ישעיה שאחרי תקופה קשה תהיה תקופה טובה. ואז הוא מלמד אותנו: (ישעיה נ"ד, 13), "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ."
שיעור על קיום אלהים: וכל בניך למודי ה' – טבע האדם הוא לשאול על אלהים. האם יש אלהים? איך נראה אלהים? אם אין אלהים, איך העולם נברא? ועוד. החוש הרוחני הוא חוש טבעי. השיחות הכנות שלנו בנושא הן חשובות.
שיעור על שלום: ורב שלום בניך – שלום הוא ערך חשוב ועלינו ללמוד ולפעול להביא שלום. התלמוד מלמד (כריתות כ"ח, ע"ב), "דרשו חכמים: אל תקראי 'בניך' אלא 'בוניך'. שלום דורש עבודה – אנחנו בונים את השלום לבנה על גבי לבנה. המדרש (במדבר רבה) אומר: "גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה צְרִיכִין שָׁלוֹם."
שיעור על התמדה: "ורב שלום". מדרש אסתר רבה מספר, "אַתְּ מוֹצֵא שֶׁמִּדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַשְׁפֵּעַ בְּפִרוּי וְרִבּוּי (בשפע של פרייה ורבייה), הַטּוֹב בְּרִבּוּי, הַחֶסֶד בְּרִבּוּי, הָרַחֲמִים בְּרִבּוּי, הַצְּדָקָה בְּרִבּוּי, הָאֱמוּנָה בְּרִבּוּי, הַפְּדוּת בְּרִבּוּי, הַבְּרָכָה בְּרִבּוּי, הַשֶּׁבַח בְּרִבּוּי, הַשָּׁלוֹם בְּרִבּוּי." אנחנו לומדים שלא מספיק להעביר את השיעור או לבצע פעולה פעם אחת – זאת עבודה מתמדת. אנחנו צריכים לשנן שוב ושוב ובדרכים מגוונות את השלום , וכל ערך נשגב, כדי שיתפשט ויתבסס.
נמשיך ונלמד מדברי הנביא ישעיה גם מהפסוק הבא (נ"ד, 14): "צְדָקָה תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק…."
שיעור על צדקה: לפי פרשן התורה מאיר לייבוש (אוקראינה המאה ה-19), "הצדקה הם המעשים הטובים בין אדם למקום" וביכולתם להביא מרפא אחרי חורבן. כל אחד חווה עוול ביומיום. קל מאוד להיגרר להחזיר עוול בעוול. החוזק האמיתי הוא היכולת להרים את עצמך מעל העלבון ולהשיב לעוול במעשה טוב והיכולת לקחת מצב רע ולהפוך אותו למצב טוב.
נסיים בעוד פסוק מההפטרה (ישעיה נ"ה, 1), "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ…." אפשר להבין את הפסוק באופן מילולי: הנביא מקדם אג'נדה של אוכל חינם לכולם!! אבל אפשר להבין את הפסוק כמטאפורה. הפרשן אברהם אבן עזרא (המאה ה-12 בספרד) מסביר שמדובר כאן במזון רוחני, "כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף." החכמה חיה וקיימת בעולם היום כמו תמיד. היא נמצאת בכל מקום ואפילו בבית הספר. אין רגע שאנחנו לא לומדים. חכמה היא הרכוש היקר ביותר ולא צריכים כסף כדי לקנות ולהקנות אותה.
בפתח שנת לימודים חדשה נאחל לילדינו שילמדו איך לקרוא, לחבר מספרים, לבעוט בכדור, ועוד דברים רבים. מי ייתן וגם אנו המבוגרים יותר נעמיק את הבנתנו על קיומנו בעולם ונלמד דרכים רבות של צדקה וננתב את דרכינו שיהיו דרכי שלום.
שבת שלום