הפטרת השבוע איננה קשורה לפרשת ראה אלא לתקופה של שבעת שבועות הנחמה בין ט' באב לראש השנה. זאת השבת השלישית אחרי ט' באב. כאן, הנביא ישעיה מדמה את עם ישראל היוצא לגלות אחרי חורבן בית המקדש הראשון לאישה "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה" (ישעיה נ"ד, 11) – אישה מסכנה שעברה דברים קשים ואין מי שדואג לה. ה' מבטיח לישראל שהוא ידאג לה – קודם כל עם עושר – "וְכָל־גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ:" (פסוק 12). אחר כך, הוא מבטיח עתיד בטוח לילדיה. בסוף, פונה ישעיה בלשון רבים אל כל עם ישראל עם הזמנה (נ"ה, 1-3): הוֹי כָּל־צָמֵא לְכ֣וּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵֽין־לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶֽאֱכֹ֔לוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא־כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָֽב: לָמָּה תִשְׁקְלוּ־כֶסֶף
בְּֽלוֹא־לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה? שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ־טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶֽם: הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם,
וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַֽסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִֽים:"
כל המפרשים הקלאסיים מבינים את ההזמנה הזאת כמטפורה – האדם הצמא הוא אדם שמבקש חכמה, והמים שה' מציע הוא חכמת התורה. ה' מפציר בעם להימנע מפיתויים חיצוניים (הכסף) וטוען שהם לא באמת מביאים לסיפוק. הוא מבטיח שובע רק אם הם יקשיבו לה' – משמע, אם יעסקו בלימוד תורה. הם מפרשים את "חסדי דוד" כביאת המשיח.
אני חושבת שאפשר להבין את הפסוקים האלה בדרך אחרת. הרי, בכל הנבואות שלו, ישעיה לא מדגיש את הלימוד אלא את האמונה ואת המעשה. פעם אחר פעם הוא קורא לעם לעזוב את העבודה הזרה של העמים האחרים ולחזור להאמין רק בה' ולעבוד רק אותו. הוא מוכיח את העם על אי עשיית צדק ועל נטישת העני, האלמנה והיתום.
לדעתי, כאן ישעיה קורא לעם לעסוק בנדיבות. עני יכול לקבל אוכל ושתייה בלי כסף רק אם מי שמחזיק באוכל הוא אדם נדיב. אדם נדיב לא אוגר כסף אלא הוא משתמש בו כדי לעשות טוב בעולם ולטובת האנשים שאין להם כלום.
בתקופה שבה הנביא מדבר, העם הם בתפקיד של העני והם זקוקים לנדבות. אני חושבת שאפשר לומר שהדור שלנו, כרגע, נמצא בעמדה של כוח ואנחנו יכולים להיות בתפקיד של הנותן. המסר של ישעיה הוא לא רק נחמה עבור מי שסבל את החורבן, אלא הוא עבורנו שחיים עם הזיכרון של הקורבן. עלינו לזכור שבית המקדש הראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם בין יהודים (תלמוד יומא ט:ב). אלה מעשים הפוכים מנדיבות.
המילה "חסד" מופיע 129 פעמים בספר תהלים, ספר שמיוחס לדוד. חסד היה תכונה קריטית בקשר בין דוד המלך לבין ה'. המשרור כל הזמן מבקש חסד. כדוגמה של חשיבות החסד כתוב (תהלים פ"ט, 3) "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה". חסד הוא מעשה טוב, טובה או צדקה. חז"ל לימדו בפרקי אבות (ה:י) שמי שאומר "'שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ', (הוא) חָסִיד."
אנחנו רגילים לתפיסה שחברה חזקה עומדת על צדק ומשפט, צבא איתן ומנהיגים קשוחים. הנביא טוען אחרת – הישרדות ושגשוג החברה תלוי בנדיבות ובחסד של אנשים, ביוחד של החזקים.
ישעיה מסכם שחסדי דוד "הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו, נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּֽים." החסד של דוד היה אור לא רק לישראל אלא גם לכל הגוים. ואם נלך בדרך החסד, "וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָֽךְ", כך נזכה לקדושה ולפאר בעיני אלהים ואדם.
שבת שלום