ישעיהו נ"ד 11 – נ"ה 5 (כל המנהגים)
שאלתם פעם את עצמכם למה מציעים נישואין עם טבעת יהלום? (ואולי גם כדאי לשאול: למה מציעים ולא מציעות).
התשובה טמונה במשבר כלכלי שפקד את אירופה בעקבות מלחמת העולם השנייה. חברת 'דה בירס', שעד המלחמה שלטה בתשעים אחוזים מסחר היהלומים העולמי, חיפשה את דרכה לשוק האמריקני, ושם יצרה מסע שיווקי מבריק, שנבחר בשנת 2000 על-ידי מגזין , Advertising Age לקמפיין המוצלח ביותר של המאה ה-20, שבו נטבעה הסיסמא: 'יהלומים לנצח'. המסע כלל פרסומות ובהן גברים כורעים ברך ומציעים לאהובותיהם טבעת יהלומים נוצצת, וכן שפע תמונות של מפורסמות הוליוודיות שמצולמות עם טבעות יהלומים מרהיבות (שהושאלו להן על-ידי החברה).
השאר היסטוריה. על-פי אתרים מסוימים היום בישראל רוב הצעות הנישואין כוללות טבעת יהלום או לכל הפחות אבנים טובות כלשהן.
ההצלחה הגדולה של הקמפיין אמנם נזקפת לזכותה של חברת דה-בירס, אבל טמונה גם במנהגים עתיקים הרבה יותר. מסתבר שהרעיון של טבעת המסמלת את הקשר הזוגי התחיל ביוון העתיקה וברומא, שם בחרו לבטא את הקשר הזוגי בטבעת ברזל פשוטה, ואחר-כך שכללו את הטבעת לטבעת ה-פדה (fede ring), שהציגה שתי ידיים שלובות זו בזו. הטבעת נקראה על שם הביטוי באיטלקית: 'ידיים שלובות בתפילה'. ימי הביניים הרחיבו את המנהג, בפרט לאור המלצת האפיפיור מן המאה ה-12 שהנחה זוגות להמתין תקופה מסוימת בין האירוסין לנישואין.
עם זאת, נראה שהמקור למנהגים אלה טמון עמוק הרבה יותר.
הפטרת הנחמה השלישית הפותחת בעיצומו של פרק נ"ד בישעיהו וממשיכה לתחילת פרק נ"ה מספרת סיפור של בן זוג המבקש לרכוש מחדש את אמונהּ של בת זוג פגועה ונטושה: 'כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ.' (ישעיהו נ"ד 6), ובפסוק הפותח את הפטרת השבוע: 'עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה' (שם 11).
כעת השאלה הגדולה היא איך מנחמים? איך יוצרים מחדש אמון בין בני זוג שאחת מהם חשה פגועה, עזובה ונבגדת.
נבואות הנחמה של ישעיהו, החל מפרק מ' ועד סוף הספר, מציגות כמה אפשרויות לרכוש מחדש את לבה של האישה, ועיקרן הצהרת אמונים נצחית והבטחות לעתיד טוב, עתיד של ביטחון, שגשוג, צמיחה, שלווה ובעיקר: המשכיות, ואף נצח: 'הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט' (שם 10). 'וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים' (נ"ה 3).
עם זאת, ההפטרה לפרשת ראה מציגה אפשרות נוספת, לא שגרתית: אבנים טובות!
'הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ'. (נ"ד 12-11)
האל שבפי הנביא מבקש בכל דרך אפשרית לדבר על לבה של ציון, של ירושלים, של בת ישראל, עד כדי כך שהוא מבקש גם להציע לה מחדש טבעת אירוסין המשובצת אבנים טובות במקום קודמתה שמי יודע מה עלה בגורלה: אבדה, נגזלה או נמכרה בלחם. זו לא טבעת ברזל פשוטה ('אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', דברים ח' 9), אלא טבעת משובצת פוך, ספירים, כדכד ואבני אקדח, שהפרשנים עמלו לזהותן עם אבנים טובות שאנו מכירים היום, ולהשוותן עם אבנים טובות ששובצו בחושן.
אפשר, אם כך, לראות את הפטרת הנחמה של ישעיהו השבוע כהצעת נישואין מחודשת.
מה יש באבנים הטובות שהופך אותן לאבני חן ולאַבְנֵי חֵפֶץ' – לאבנים שאנחנו חפצים בהן ומסמלות בעינינו יופי, מלכות, חגיגיות?
אבנים טובות נכרות ממעמקי האדמה, וליצירתן חברו תנאים גיאולוגיים מיוחדים ובלתי שכיחים. מושקעת בהן כמות יוצאת דופן של אנרגיה שמתבטאת בלחץ של השכבות שמעליהן. בעצם, אחד הקריטריונים המרכזיים לקביעת ערכן הוא דרגת הקושי שלהן (כאשר ליהלום דרגת הקושי הגבוהה ביותר, 10 בסולם מוס). ייתכן ותחושתנו כלפי האבנים הטובות, בצבעיהן המרהיבים ובהשתקפויות שהן מציעות אם הן שקופות, נובעות אכן מהצבע, מהגיוון, מהדיוק ומהעוצמה הגלומה בהן – בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
תכונה נוספת של האבנים הטובות, אולי החשובה שבהן, היא זו שנשזרה בחוכמה למסע הפרסום של דה בירס: העמידוּת. תהליך היצירה שלהן, תוך לחצים אדירים במעבה האדמה, הפכה את האבנים טובות לעמידוֹת בפני קורוזיה, התפוררות, מכות, סדקים ושברים. מכאן נסללה הדרך לבחירה בהן כסמל לזוגיות שמבשרת המשכיוּת, קיָּמוּת ועמידוּת לאורך זמן, בבחינת 'בְּרִית עוֹלָם'.
לסיום המסע שלנו בבטן האדמה, הנה אפשרות לקריאה מעמיקה יותר של האבנים הטובות: הזוהר והנצחיות של האבנים הטובות משקפת את יופיה, זוהרה ונצחיותה של הנשמה, הניצוץ האלוהי הטמון בכל אחת ואחד מאיתנו.
אפשר, אם כך, לקרוא את נבואת הנחמה של ישעיהו כהזמנה לחזור אל הנשמה. לשים לב על הנשמה – ומכאן יגיעו השפע, השמחה, הנגיעה בנצח. אולי לכך מכוון הפסוק המבשר:
'וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.' (שם 13), שמכל הפסוקים בהפטרה אולי מבטא את משאלת הלב העמוקה ביותר של חיבור למקור האלוהי ושל שלום, משאלה החוזרת חזור ושָׁנֹה בחתימתן של ארבע מסכתות תלמודיות: ברכות, נזיר, יבמות וכריתות (ר"ת: בני"ך).
מכאן קצרה הדרך לצפון אפריקה, שם העניק לנו הפייטן שמעיה קוסון את הפיוט 'שִׂימוּ לֵב עַל (או אל) הַנְּשָׁמָה' שפותח בזיהוי בין הנשמה לבין אבני חן:
שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה / לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה / וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה /שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר הַבֹּקֶר.
את נבואת הנחמה של ישעיהו אפשר גם לקרוא כהצעת נישואין מחודשת בין אדם לנשמתו, או, פשוט, כהזמנה לשים לב על הנשמה.
שבת שלום