זכיתי לקרוא את הפטרת נוח פעמים רבות בשבועות האחרונים, לקראת בת מצווה של נערה אותה לימדתי. והמילים של ההפטרה נראו לי מאוד רלבנטיות: בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ. יש ימים בהם אני מרגישה שאנחנו בתוך השצף קצף והסתרת הפנים. ויחד עם זאת יש ימים שבהם אני חושבת שאולי בכלל אנחנו בחצי השני של הפסוק – וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ ה'׃
איך נדע מתי אנחנו בתוך ההסתרה ומתוך בתוך הרחמים?
בהפטרה, ששני חלקיה נקראים לחוד כאחת משבע הפטרות הנחמה בין ט' באב לראש השנה, מדובר על חורבנה ובניינה של ירושלים ושל עם ישראל. אבל לא רק במבול של נוח ולא רק בחורבן הבית הסתיר אלוהים את פניו מאיתנו, ולא רק אחריהם ריחם עלינו ובנה מחדש את עולמנו.
הפעם הראשונה מופיעה עשרה דורות אחרי בריאת העולם, בסיפור של נוח, ושם גם מופיעה לראשונה ההבטחה שלא להחריב עוד את העולם. ובלשונה של ההפטרה שלנו:
כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ׃
מי נוח לא יעברו עוד על הארץ, אבל לפי ישעיהו, לא רק שאלוהים לא יטיל עלינו עוד חורבן, אלא הוא גם לא יכעס ולא יגער עלינו. לא רק זאת, אלא הפסוק הבא אומר:
כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ ה'׃
לא משנה מה יקרה, כמה תרעד האדמה ומה עומק הטלטלה והזעזוע, זה לא אלוהים שהסיר את חסדו, וברית שלומו מובטחת לנו תמיד.
אז האם אלוהים לא עומד בהבטחתו, או שהמציאות אינה תלויה באלוהים?
את זה נצטרך לענות כל אחד וכל אחת על פי התפיסות, הרעיונות והאמונות שמובילות את חיינו, שאולי יותר תואמות את תחושותינו.
אם ברית השלום מהפסוק הקודם לא הספיקה לנו, לקראת סוף ההפטרה גם מובטחת לנו ברית עולם – הַטּ֤וּ אָזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֤ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַֽסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים׃
ההלל שאמרנו רק בתחילת השבוע הזה עוד מהדהד באזני – מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. (תהילים קי"ח) גם אם הדברים הם מה', הם פלא – לא רק במובן הנפלא של השפה שלנו היום, אלא גם במובן הפליאה והלא ידוע.
אם נראה את פלא הבריאה, אם נפגוש את הפלאי שבתוך כל אדם, ואם נרשה לעצמנו לפעמים להיות גם בתוך הלוא נודע, לא נראה רק את המבול, המגיפה, רעידות האדמה ושאר המשברים, אלא נפגוש את ברית העולם של הקב"ה. אם נשמע את דבר ה', ונזכור את הבטחתו לנוח שמופיע גם בהפטרה זו, אם נראה את הקשת בענן – כאות בריתו של אלוהים אך גם כתזכורת לעצמנו לראות ולזכור אותה, אולי נוכל לראות ולחוות את פלאי העולם.
שנזכה לראות את הקשת, ולזכור את ברית העולם של אלוהים, ולקוות ולהאמין שהוא זוכר אותה גם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ.
שבת שלום