אחת מהנחת היסוד של היהדות היא שהעולם גדוש בפיתויים. הרי, זמן קצר אחרי שאדם וחוה נבראו, הם התפתו לטעום את הפרי האסור מעץ דעת טוב ורע. עם ישראל הוזהר פעם אחר פעם לא לשים על עצמם מלך בשר ודם שמתפתה לעושר וכוח.
השבוע, אנחנו קוראים הפטרה מיוחדת לכבוד "שבת שקלים" שמתמודדת עם הפיתוי של כסף ומלמד אותנו לקחים בנושא. "שבת שקלים" היא אזכור מצווה מהתורה אודות זמן, בימי בית המקדש, בו הכהנים אמורים לאסוף מהעם מס לתחזוקת המקדש. בהפטרה, אנחנו פוגשים את המלך יהואש שמורה על הכהנים לאסוף כסף מהעם לתחזוק ותיקון בית המקדש. ומה קורה כהוא מגלה שהם אספו את הכסף ולא ביצעו את התיקונים.
הסיפור מרמז שהמלך חושד בכהנים שהם לא התנהגו כראוי בניהול הכסף, לכן הוא מורה להם להשתמש בכסף רק לבדק בית המקדש. יהוידע הכהן מפקח על התהליך ובונה ארון עם פתח קטן שאפשר רק להכניס כסף לתוכו. כל הכהנים מביאים את התרומות שאספו, יהודיע סופר את הכסף יחד עם סופר המלך והם משלמים ישירות לבעלי המלאכה שמבצעים את השיפוצים.
קל מאוד להבין את את הפיתוי. קשה יותר להבין אין הם הצליחו לעמוד בו ולעשות את הדבר הנכון.
אפשר לומר שאמינות ויושר לומדים קודם כל בבית. יהואש עלה למלכות בגיל שבע. התנ"ך אומר לי ש"שֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע". אברנבאל (ספרד מאה ה-15) ציין שהיא "היתה אשה טובה במעשיה ואליה נטה (יהואש)". חינוך מתחיל בבית וההורים הם המורים המרכזיים של כל ילד וילדה.
אולי יהואש למד על הדרך הישרה מהכהן יהוידע שכתוב, "וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן." מפרשי התנ"ך מסבירים שכל זמן שיהוידע היה בחיים, יהואש עשה טוב, אבל כשיהוידע נפטר, יהואש סר מדרכו.
הכהנים התחילו לעשות את הדבר הנכון בקשר לכסף כשהוטל עליהם פיקוח חיצוני – יהוידע בנה ארון ונקב בו חור, כך שהיה אפשר להכניס כסף ולא להוציאו (כמו קופת צדקה היום). בנוסף, מינה כמה כהנים להיות "שומרי סף" לעמוד ליד הארון כל הזמן שהכהנים הכניסו את הכסף. אם יודעים שמסתכלים ובודקים, מתנהגים בהתאם. המנהיגות אפילו הפגינה הגינות יתר במינויים של יהוידע הכהן הגדול ו"סופר המלך" לספור ולחלק את כסף. כך המלך יצר אחריותיות דרך שתי ספירות נפרדות של הכסף.
נציין קבוצה אחת לה האמין המלך שהיה ולא חשד בהם בנושאי אמינות ויושר: חרשי העץ, הבונים, הגודרים וחוצבי האבן. כתוב (י"ב, 16), "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים:" יש מפרשים שדאגו אם יטעו בתשלום הפועלים – הרי זאת צדקה מבורכת.
לצערנו, נסיון האנושות הוא שכוח ועושר משחיתים. מהצד השני, האנושות גם מלאת חכמה, נדיבות וצדק. עלינו ללמד את ילדינו כבר בבית את ערך היושר, להושיב אותם בפני מורות ומורות שמחנכות/ים לחיים מוסריים, לתמוך במערכת של איזונים ובלמים ולנהוג בכבוד ובנדיבות כלפי כל הבריות.
שבת שלום