אברהם אוהב ה' – הפטרת לך לך

פסוקים מעטים מפרידים בין לידתו של אברם לבין הפסוק הפותח של פרשת השבוע:
"וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃"

פסוקים מעטים מפרידים בין לידתו של אברם לבין הפסוק הפותח של פרשת השבוע:

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃  וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃  וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃  וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה'… (בראשית י"ב, 1-4)

חיים שלמים עברו ללא מענה.

מיהו אברם? מדוע הוא נבחר? כיצד הוא עבר מעובד אלילים, כמו שאר משפחתו, ונהיה למאמין הראשון? מה הסיפור של שרי? מדוע הוא היה צריך לעזוב את בית אביו ולעבור לארץ אחרת, הרי אולי היה אפשר להביא את בשורתו של אלוהים בחרן ולא בכנען.

מדהים כמה אנחנו יודעים על חייהם של אברם ושרי מיום צאתם לדרך וכמה מעט אנו יודעות על חייהם טרם היציאה למסע הגדול שכולנו צועדים בו מאז.

ההפטרה של פרשת לך לך אינה מנסה לתת תשובה לחלק מהשאלות הללו והפטרה זו משותפת לכל מסורות ישראל.

מאתגר למצוא את הקשר המובהק בין הפרשה להפטרה. ההפטרה מביאה נבואה של אמונה עמוקה באל, מנביא שכבר בקיא בעולם הסמלים והאמונות של עם ישראל. מילות הנבואה של ישעיהו מזכירות את שירת תהילים ונבואות נחמה. אברהם מוזכר בפסוק אחד בהפטרה, באמצע: וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃ (ישעיהו, מ"א, 8)

אם הפרשה מתחקה אחרי מסעו של העברי הראשון וההתקרבות שלו אל ארץ כנען ואל אלוהים, מסע ראשוני בעולמו של המאמין המונותאיסט הראשון, הרי שההפטרה מראה עד כמה האמונה היהודית התפתחה עם הדורות. לא רק שעבור ישעיהו האמונה באל אחד היא הבסיס והאקסיומה הוא אף מדגיש את הכוח שאמונה זו נותנת למאמין: הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ ה' בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ׃ נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃ (ישעיהו מ, 28-29)

גם כאשר אלוהים מסתיר את פניו מאיתנו, האמונה בו יכולה לחזק אותנו.

ומי הוא הדוגמא לכך? אברהם, אוהבו של אלוהים. ואנו? אנו צאצאי אברהם האוהב והאהוב. ישעיהו מפציר בנו לא לאבד את אמונתנו באלוהים: אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ (שם, מ"א, 10)

האם אברהם יכול היה להשתמש במושגים ובתפיסות המורכבות של הנביא ישעיהו? ישעיהו מדבר תאולוגיה, בעוד אברהם היה בקשר אינטימי עם אלוהיו.

ההפטרה אינה מספקת לנו מענה לשאלה הבסיסית– כיצד הגיע אברהם לאמונתו, אמונה שלא הייתה פרטית בלבד אלא הולידה לא אחת, לא שתיים אלא שלוש (ואפילו ארבע אם נחשיב את הדת הדרוזית) דתות מונותאיסטיות הקיימות אלפי שנים לאחר חייו או אגדת חייו.

מה שעולה בבירור מהקריאה בהפטרה היא שגם בימיו של ישעיהו האמונה לא הגיעה בקלות ושאנשים רבים חשו ספקות וסימני שאלה, בדיוק כפי שאנו חווים היום. האם אלוהים רואה את כל מה שאנחנו עושות ועושים? כיצד אנחנו נוכל להבין את אלוהים אם, כפי שכתוב בהפטרה, אין חקר לתבונתו?

אחד הרמזים או הנחמות מתגלם בביטוי היפה מההפטרה: אברהם אוהבי. ביטוי זה מצא את עצמו בברכות השחר בנוסח ספרד: אֲבָל אֲנַֽחְנוּ עַמְּ֒ךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה, זֶֽרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶֽךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְ֒ךָ שֶׁאָהַֽבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְ֒ךָ שֶׁשָּׂמַֽחְתָּ בּוֹ קָרָֽאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:

אברהם לא רק היה המאמין הראשון, אלא היה אהובו ואוהבו של אלוהים. מערכת היחסים הראשונה, העמוקה והמשמעותית ביותר של אלוהים עם אדם, הוא סיפור אהבה. לא פחד. לא ניסיון. אלא אהבה.

החיבור בין אברהם לבין האהבה היא מעבר לסיפור של אברהם אבינו, אותו איש שחי לו בארץ כנען. האהבה היא שהופכת אותו לעל–זמני. ומבטא את הרעיון הזה יפה, רבי נחמן מברסלב:

שֶׁאַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַזְּמַן, כִּי מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִיא אַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״א, ח׳): אַבְרָהָם אֹהֲבִי, וְאַהֲבָה הוּא בְּחִינַת הִתְאַחֲדוּת הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ט, כ׳): בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁעַל זֶה מְרַמֵּז תֵּיבַת בֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ז׳:ג׳): וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ. כִּי תְּשׁוּבָה הִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט״ו, י״ט): אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד, וּלְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּיָּדוּעַ. 

                                                                                                         (ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״ט: ב׳:י״ב)

אברהם– אהבה, אמונה, על זמני. דרך הפריזמה הזו כמעט אפשר לשכוח לו את רגעי חולשתו, במצרים עם שרי, כשגירש את הגר וכשלקח את בנו לעולה.

שתי משוררות עבריות נתנו תשובה לשאלה– מי אתה אברהם, מהו האירוע המשמעותי בחייך, כיצד אנחנו יכולות להתחבר אל דמותך.

הראשונה, אסתר שקלים, מדגישה את הוויכוח על גורל סדום כרגע מכונן בדמותו של אברהם:

לִהְיוֹת עִמְּךָ בִּסְדוֹם / אֶסְתֵּר שְׁקָלִים

וממולה, זלדה, שרואה את דמותו של אברהם אבינו בדמותו של סבא:

מילים: זלדה / לחן: ענת מלמוד (להאזנה בביצועה של הזמרת נרקיס לחצו כאן:)

https://www.youtube.com/watch?v=3iMIVD5NMFY

שתי זויות נשיות על דמות הרואית, גברית. אך האהבה של אברהם מרככת אותו והיא זו שהופכת אותו לאב האוהב שלנו, העם היהודי, ושל רבים אחרים.

ה' קיבלו, אברם ושרי בפרשתנו נהיו לאברהם ושרה. ה' לאלוהים, ה' לאהבה.

שבת שלום