ההפטרה נפתחת בחידוש* המלוכה, והמלכת שאול למלך על ישראל. אולם מייד לאחר מכן שמואל מתמרמר על המצב ושואל את העם: אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם.׃ (שמואל א' י"ב 3)
שמואל אמנם נכנע לבקשת העם, וממליך את שאול כמלך על ישראל, אבל הוא לא באמת מרוצה מהמצב. הוא גם לא מבין את העם הזה, שדורש ממנו להמליך עליהם מלך. הרי הייתה הנהגה – הנהגה רוחנית – אני הנביא והכהן – אני שמואל הייתי המנהיג עד עכשיו, ולא פגעתי באף אחד ואחת מכם! למה אתם מזיזים אותי ממקומי? הרי אני זה שעזרתי להביא אתכם אל היום הזה, ואחרי כל מה שעשיתי, זו ההתייחסות אלי?
תוך כדי כתיבת המילים הללו, עברתי בתוכי מרגשי אהדה לשמואל, שבאמת נפגע משינוי היחס מהעם ולא מבין מה רוצים ממנו, למחשבה על פריבילגיות. שמואל אולי לא מבין מה לא בסדר, ואולי שום דבר לא היה לא בסדר, אבל עדיין לציבור, לעם – יש צורך אחר. זה כואב וזה לא נעים, אבל זה גם הגיוני.
בשורה הראשונה בדרשתי, על יד המילה חידוש, הכנסתי כוכבית * כדי להזכיר לכולנו – שהחידוש הזה משמעו יצירת דבר חדש. לא הייתה מלוכה בישראל לפני זה. שאול הוא המלך הראשון. לפניו הוא השופטים והנביאים שהנהיגו את העם. שמואל, מייצג בסיפור זה את מי שיותר קשה לו עם השינוי, עם החידוש. הוא גם זה שנפגע באופן אישי בצורה הכי משמעותית משינוי זה.
האם ישנה דרך לעשות שינוי בלי שיהיו פגיעות, עלבונות, חיכוכים? אני לא בטוחה. אבל אפשר לנהל את השינוי בצורה שתהיה מודעת לכך שישנם כאלו שיפגעו מהמהלך.
שמואל לא חטא ולא פגע, אבל אולי המציאות מסביבו השתנה.
מציאות משתנה היא לא תמיד דבר נעים וקל, אבל היא מאפשרת לנו לבחון מחדש יחסיי כוח, צרכים ורצונות.
הלוואי ונדע לראות את השינויים ולהתכונן לקראתם, להביא אותם בצורה מיטיבה, וגם לקבל שאת מה שלא ראינו ולא צפינו – יש לו מקום.
שבת שלום