לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה – הפטרת "כי תבוא" / הרבה גליה סדן
ישעיהו ס' 22-1 (כל המנהגים)
מכל הפטרות "שבע דנחמתא" – שבע הפטרות הנחמה הנאמרות מן השבת שלאחר ט' באב ועד השבת שלפני ראש השנה – אני אוהבת במיוחד את ההפטרה לפרשת "כי תבוא". הפטרה זו מלאה בביטויים יפים וציוריים, כמו גם בצירופי לשון שהם חלק מהעברית בת ימינו.
ההפטרה כוללת את כל פרק ס' בספר ישעיהו. עיקרה חזון לקיבוץ גלויות, והמוטיב החוזר בה הוא מוטיב האור – אורו של האל יאיר על עמו ויכוון אותו. זאת, כנגד החשיכה והאבל בהן שרוי היה העם ביושבו בגלות. אולם, הפנייה אל העם היא בלשון נקבה, בדומה לשאר ההפטרות בשבועות אלה, מה שהופך את מילותיו של ישעיהו מנאום מתלהב לשירה פיוטית נפלאה.
הנביא מציג בפנינו תמונה נהדרת, שניתן לדמיין אותה כסצנה דמיונית מסרט, אולי אפילו סרט אנימציה – נהרה של אור המקיפה את האישה הדמיונית "ישראלה". זו מזדקפת לאיטה מתוך האבל והעצב שהיתה נתונה בהם, פוקחת את עיניה אל האור. מסביבה נקבצים כל אוהביה – "כולם נקבצו ובאו לך", והיא איננה "עזובה ושנואה" עוד. להק יונים צחורות עף אליה במשק כנפיים. גמלים עמוסי כל טוב צועדים לקראתהבסך, ואחריהם עדרי צאן. אויביה מקבלים את מרותה, ואין עוד צורך בנעילת השערים – "ופתחו שעריך תמיד, יום ולילה לא ייסגרו".העיזבון והשממה מתחלפים בשפע, שרק הולך ומתעצם – "תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל – נחושת". הארץ נמלאת בתושבים, והיא מושתתת על צדק וצדקה. הישועה והגאולה קרבות "כי ה' יהיה לך לאור עולם, ושלמו ימי אבלך".
קשה שלא להיסחף במילותיה החגיגיות של הפטרה זו. כמובן, אפשר להסביר את התלהבותו של הנביא (המכונה במחקר – "ישעיהו השני")על רקע עלייתה של האימפריה הפרסית ובראשה המלך כורש. לפתע יש תקווה ויש סיכוי לתקומתו של העם. כורש מביא עימו בשורה מפתיעה – האפשרות לחזור לאדמתנו ולכונן בה מחדש את פולחן ה'.
אך נניח לרקע ההיסטורי ונשוב למועד בו נקראת ההפטרה – ימים אחדים לפני ראש השנה. דומה שהפטרה זו, יותר מכל הפטרה אחרת מבין שבע הפטרות הנחמה, מכוונת לרומם את רוחנו לקראת השנה החדשה. סיומה של השנה, ותהליך חשבון הנפש המתרחש בה – במכוון ואף באופן טבעי, עשויים אכן להשרות עלינו תחושת דכדוך ועצב – על כל מה שלא הספקנו, על מה שקלקלנו, על מה ומי שאיבדנו.
אך מעבר לפינה מביאה עימה השנה החדשה אור של התחדשות ותקווה. אם נבחר, נוכל לפתוח את ידינו אל "היונים השבות אל ערובותיהן" – כוחותינו המתחדשים. נוכל לבחור לפתוח את שערינו – את לבנו – אל מי שמסביבנו. לראות את כל מי שמקיפים ומקיפות אותנו ולהתברך בהם. לשים לב אל השפע שיש בחיינו. "אז תראי ונהרת", אומר הנביא – אז תראי, והתמלאת נהרה, אור. אם תבחרי להביט, תוכלי לראות את כל מה שיש ואת כל מה שיכול להיות.
הכל תלוי בךְ, אומר הנביא. הכל תלוי בנו. קומו. התעוררו. התמלאו אור ותקווה.
"קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח".
הלוואי. שתביא איתה השנה הזו אור והתחדשות, שמחה ועשייה, צדקה ושלום.
אמן, כן יהי רצון.
לסיום, כדאי להקשיב ללחנו של שמעון סמיט לפסוקים מספר ישעיהו, הפותחים בפסוק הפותח את ההפטרה:
https://www.youtube.com/watch?v=H3rV4S-10oI
והנה גם הלחן של נעמי שמר לפסוקי ההפטרה:
https://www.youtube.com/watch?v=yavA7DK-_Lg
שבת שלום