ההפטרה לפרשת "האזינו" הנקראת לפני יום כיפור שונה מזו שקוראים בין יום כיפור לסוכות.
אם השנה הייתה פרשה זו נופלת בין יום הכיפורים לבין חג הסוכות היינו קוראות וקוראים את שירתו של דוד, מעין שירת ראי לשירתו של משה.
בשנה זו אנו קוראים את ההפטרה לשבת תשובה, השבת שלפני יום הכיפורים, ופוגשים תופעה מיוחדת ומרתקת. קוראות וקוראי הפטרה זו יפגשו בהפטרה לא נביא אחד ולא שנים אלא שלושה נביאים: את הושע, מיכה ויואל.
לא רק שנקרא משלושתם, אלא שכל אחד מהם יביא לנו עוד קצת נחמה. עוד הבטחה שאלוהים עמנו ושאלוהים הוא אלוהיי חסד ושלום.
הושע אומר לנו: קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־ה' אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ (הושע יד, 3) ו "אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃" (שם, 6)
מיכה מדגיש בפנינו ש: מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ (מיכה, ז, 18)
ויואל לא מוותר ואומר לנו כי: וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּ–ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃ וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר
וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃ וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם ה֙' אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י
לְעוֹלָֽם׃ וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י ה' אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם. (יואל, ב, 23-24, 26-27)
שלושה נביאים, שלוש הצהרות נחמה שונות. שלוש הבטחות לעולם טוב יותר, מתוקן יותר, מלא יותר בחסדו של אלוהים.: קחו עמכם דברים / מי אל כמוך… כי חפץ חסד הוא / ואכלתם אכול ושבוע
איזה דברים ניקח איתנו מהשנה הקודמת לשנה הנכנסת? אילו דברים נשאיר מאחורינו? מה צריך לקחת איתנו כדי לשוב אל אלוהים, אלוהים שאין כמותו והוא מלא חסד וחפץ חסד.
יואל מלמד אותנו שנוכל להיות שבעים. שלא יהיה לנו מחסור. זהו חזון מרגיע, מנחם ומרגש. אם נשכיל לקחת איתנו את הדברים הנכונים, להשאיר מאחור את מה שכבר אין לנו צורך בו ונזכור כי בכל מקום אשר נלך יש חסד ויופי, ונעריך באמת את מה שיש לנו, אז נאכל ונשבע. נהיה בתודעה של הודיה.
פעמים רבות אני חושבת מי הם הנביאים שלנו, מי מנסה לעורר אותנו, לנחם אותנו, להראות לנו חזון של עולם טוב יותר. האם מיכה, יואל והושע באמת שוחחו עם אלוהים או שהם פשוט היו קשובים יותר לקול הפנימי שלהם, לקול הצדק וידעו להעביר את חזונם אל אחרים?
מה הופך אדם לנביא?
והאם באמת מאז חזרו בני שבט יהודה מגלות בבל ונבנה בית המקדש השני באמת תמה הנבואה?
האם נותרנו יתומים, בלי אנשים ונשים שיכולים לחבר אותנו לעולמות העליונים?
המסורת שלנו מלמדת אותנו שאמנם יש רק שבט אחד, שבט לוי, שהם כהנים ומשרתים בקודש, אך למעשה כל בני ישראל ממלכת כוהנים וגוי קדוש. לכולנו הפוטנציאל להיות בברית ובקשר עם אלוהים, לא רק אותה שכבה פריבילגיית של מנהיגים.
אולי גם אנחנו בנביאים ובנביאות? אולי בכל אחד ואחת מאיתנו יש ניצוץ של נבואה, אך אנחנו מפחדות מדי להתחבר לניצוץ הזה.
וכאשר אנו מאבדים אנשים, אנחנו מאבדים גם את הניצוץ האלוהי בעולם שלנו.
תש"פ הייתה שנה קשה. שנה שבה איבדנו מאות אלפי ניצוצות אלוהיים ברחבי תבל. אנשים שחיו, נשמו, אהבו, הביאו ברכה לעולם.
ערב ראש השנה, אחת מגדולות הנביאות, השופטת והמנהיגה הפמיניסטית, רות בדר גינזבורג הלכה לעולמה. אישה צנועה זו, התחנכה בבית הכנסת וספגה שם את דברי הנביאים ואקטיביזם חברתי. במשך שנים רבות עשתה למען קידום זכויות של נשים, מיעוטים ובני הקהילה הלהט"בית. עם השנים נהייתה לסמל למאבק למען צדק, שוויון ועולם מתוקן יותר.
ציטוטים רבים שלה יכולים להוות השראה לחיינו ולמעשנו. על כן אסיים דרשה זו בדברי הנביאה, רות ביידר גינזבורג, ז"ל:
"הילחמו למען הדברים החשובים לכם, אך עשו זאת בדרך שתצרף אנשים למאבק שלכם"
"שינוי אמיתי, שינוי לדורות, מתרחש צעד אחר צעד"
"כאשר אתם לא לוקחים צד במקרה של אי צדק, אתם בוחרים להזדהות עם הצד המדכא"
מי ייתן וזכרה יהיה לברכה.
שבת שלום כתיבה וחתימה טובה