שופטים י"א 33-1 (כרוב המנהגים) שופטים י"א 29-12
או י"א 22-12+ 40-29 כולל סיפור בת יפתח. (הצעות רפורמיות)
מה עושה אדם למנהיג? האם מנהיג בהתרחשות אחת יתאים להנהיג גם באחרת? האם מנהיגות היא בהכרח הטבעת חותם על ההיסטוריה?
משה רבינו הוא לכל הדעות מופת של מנהיג. בפרשת חקת הוא נדרש להתמודד עם קשיים רבים. לעומתו מספרת ההפטרה על יפתח הגלעדי, שגם נתוני הפתיחה וגם נתוני הסיום של המסופר עליו, זכורים היטב ולא מרבים כלפיו אהדה.
סיפורו של יפתח הגלעדי נפתח בעובדה שהוא בן זונה. עובדה זו הינה עילה לאחיו לגרשו כדי שלא ירש עמם את נחלת אביהם. מצד שני הסיפור מציין שיפתח הוא גיבור חייל, ובהמשך שהוא מנהיג שמושך אחריו "אנשים ריקים" – חבורה של עניים. יפתח הולך בראש חבורה של חסרי בית אל ארץ טוב. האם עובדה זו מאירה דמות של מנהיג?
בהמשך, משיוצאים בני עמון למלחמה על הגלעד, ומאיימים על תושבי גלעד, באים זקני גלעד ליפתח ומציעים לו מינוי של קצונה, כדי שילחם עבורם בבני עמון. כאן מתגלה יפתח כמי שעומד על שלו. הוא דורש להיות ראש ולא רק קצין כדי להלחם בבני עמון. וכך שמים אותו זקני גלעד לְרֹאשׁ וּלְקָצִין (שופטים יא, 11) ורק אז הוא מתחיל לפעול אל מול מלך בני עמון.
יפתח לא שש אלי קרב, והוא נכנס למשא ומתן עם מלך בני עמון. הוא שואל את המלך מדוע הוא יוצא להלחם, ונענה בנימוק היסטורי: כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן (שופטים יא, 13) האם היתה זו מלחמה מוצדקת? מדוע לא נתנו עמי עבר הירדן לבני ישראל לעבור בגבולם וכמה טראומטיים היו ימי הנדודים שם בחום הקופח של בקעת הירדן.
מלך בני עמון, המאיים על תושבי הגלעד, מבקש לתקן את עוול הכיבוש ההיסטורי של עבר הירדן בידי משה ובני ישראל (כיבוש עליו מסופר בפרשתינו – חוקת). יפתח חוזר ללמוד את הסיפור, ומשיב למלך בני עמון את המסופר בפרשת חוקת: אף ממלכה ואף מלך לא נתנו לבני ישראל לעבור בשטחו. משה ובני ישראל נלחמו מלחמת אין ברירה כדי לפלס את דרכם בארצות עבר הירדן, וכתוצאה ממלחמת אין ברירה זו ובזכות הברית שלהם עם ה' אלוהי ישראל, כבשו בני ישראל את הגלעד.
עכשיו, אומר יפתח למלך בני עמון, תגייסו אתם את כמוש האל שלכם שילחם לכם ויכבוש עבורכם מחדש את הגלעד, ואני אמשיך להאמין בה' אלוהי שילך איתי במלחמה נגדכם.
רק משהבין יפתח שאין לו ברירה, הוא יוצא למלחמה בבני עמון. בשלב זה נגלו בקיעים באמונתו בה' אלוהי ישראל, וגם כאשר היתה עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהֹוָה, הוא לא הסתפק בה. יפתח נדר נדר שבגנותו הוא נזכר כשופט אכזר שהרג את בתו בשל אותו נדר.
הגמרא במסכת נדרים אומרת: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". (נדרים פא ע"א). משמעות המילה הזהרו במימרה זו היא: תקפידו ללמדם היטב, עשו את לימודם מזהיר. בבני עניים משתלם להשקיע, כי מהם תצא תורה. ביפתח היה שווה לזקני גלעד להשקיע כי הוא מנהיג של אמת. אלא שכשם שכיבושי משה גרמו למלך עמון לצאת למלחמה כך גם עברו האישי של יפתח איננו מרפה. עברו המפוקפק של יפתח מונע ממנו את הבטחון המלא ביכולתו לעמוד במערכה מול עמון.
סיפורו של יפתח מלמד אותנו כי לא די ביכולת מנהיגותית גבוהה. זכרונות העבר הקשים טבועים בנו, הן כיחידים והן כעם, והם שבים ומתעוררים. העבר לא מרפה, הוא מנווט אותנו ויש שהוא פוגע אנושות בשיקול הדעת החופשי והמושכל. וכך, בהמשך למהלך מנהיגותי זהיר ומזהיר, של יפתח שאמו היתה זונה, הוא מקריב את בתו בשל הנדר שנדר, והטרואמה של הקיום האנושי מתגלגלת לדור הבא.
ועל כך נאמר: חכמים הזהרו בלשונכם (משנה אבות א' י"א).
שבת שלום