"שירו לה' שיר חדש" (מ"ב, 10)
ישעיה מ"ב, 5 – מ"ג, 10 (אשכנז), ישעיה מ"ב 21-5 (ספרדים),
ישעיה מ"ב 16-5 או תהילים ק"ד 20-1 (הצעות רפורמיות)
זמן חיבורה של הפטרת השבוע מתוארך לתקופת גלות בבל והיא מיוחסת לנביא המכונה 'ישעיה השני', הנביא האנונימי המתבונן במצב הפוליטי המקומי והמבין שהגיע הזמן לקרוא לגאולת ישראל, להשבת גולי בבל ליהודה.
אולם, גולי בבל, שהתיישבו לבטח ובנוחות במקומות שונים במסופוטמיה, לא ממהרים לחזור ליהודה. מצבם הכלכלי נוח יחסית, כמו גם מצבם הפוליטי והדתי. הגולים לא נרדפו בגלל עמם או דתם ויש רמזים לכך שיכלו לקיים את פולחן האלוהים בלא מפריע. בד בבד עם הפולחן הדתי, נטו הגולים לקבל על עצמם את אלי הדת הבבלית, שכן הם שוכנעו שמורדוך האל גבר במלחמתו על ה'. ישעיה נאלץ להתמודד עם תפיסות עולם דתיות שהשתנו וניסה לשכנע את הגולים, כי במלחמת האלים, ידו של ה', עושה השמים והארץ, היתה ותמיד תהיה על העליונה. הנביא יוצר קשר בין כוח הבריאה של ה' את העולם, לבין כוחו כמושיע בשנית את גולי בבל ומשיבם לארצם.
הוא קורא להם לשיר שיר חדש לה' ומבטיח להם: "וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל, אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה. כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ, כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ." (פרק מ"ג 2-1).
מה מורכבת היא נבואתו של ישעיה השני, שכן אין הוא מנבא בתקופת רעב, מחסור ורדיפות. אלא, הוא אמור להתמודד עם מציאות דשנה, של א.נשים שהתרגלו למקומם החדש ואף הצליחו להופכו לשלהם/ן. ניתן להניח שלא כל גולי בבל חוו רווחה כלכלית ולא כולם חשו כי הכפרים על נהרות בבל יכולים להיות להם לבית, אולם הרוב המוחלט של הגולים חשו בבבל כבביתם.
כיצד יכלו לשיר שיר חדש לה', כשהשיר שאותו הם שרים לעצמם חזור וזמר, מתאים למצבם, לתקופתם, להלך רוחם?
כיצד נוכל אנחנו, שנים רבות אחרי גלות בבל, לחזור, מדי שנה בשנה, ולשיר שיר חדש לה'?
ומי יהיה הנביא שיזכיר לנו, שבמקום שבו אנחנו נמצאים ונמצאות, יש עוד אפשרויות רבות לתיקון?
שירו לה' שיר חדש
המציאות הישראלית בתחילתה של תשפ"ג טובה דיה. רוב הישראלים מצליחים לשרוד את החודש, שבעי מערכות בחירות, שבעי איומים קיומיים על הגבולות, כאלה שאינם מתממשים.
הבטחת 'מצפון תיפתח הרעה', עשויה בימים האחרונים להפוך ל'מצפון יפתח השקט'.
ובכלל, מה זה אומר לצאת מהגלות ולחזור לארצנו, כשאנחנו כבר מזמן ריבון ולבטח על אדמתנו?
נראה, שהמטאפורה של החזרה לארצנו ממקדת את נקודת המבט פנימה, אל העשייה האישית והחברתית של כל אחד ואחת מאיתנו.
בתקופה האחרונה, נדמה, שספונים וספונות אנחנו בדלת אמותינו. שבעי חשבונות נפש אישיים, מהסליחות של אלול, דרך ראש השנה וכיפור. וגם אם עזבנו את ביתנו וישבנו בסוכה, אירחנו והתארחנו, הרי שרובנו היינו שקועים בהווי הפרטי והמשפחתי. בארוחות החגים שנדמה שימשכו לעולם, בעמידה אינסופית בפקקים, בניסיונות הבידור את הילדים והילדות במופעי סוכות השונים ברחבי הארץ. אלה ימים מלאי חוויות ומבולבלי רגשות-שמחה, עייפות, התרגשות, געגוע… וממש כמו שהחגים 'פתאום הגיעו', כך הם 'פתאום עזבו'. ו'פתאום' אנחנו לא בהכרח רוצות ורוצים שהם יסתיימו… וממש רגע אחרי סיומם ועם פתיחת מחזור חדש של קריאה בתורה. רגע לפני סבב בחירות נוסף מבקש הנביא 'שירו לה' שיר חדש'.
הבו לנו נביא, כדי שלא נשקע בדכדוך של אחרי החגים.
הבו לנו נביא, כי אין בנו הכוח להתעורר לבד.
הבו לנו נביא, כדי שנמצא בנו מחדש את התשוקה לעשייה חברתית, ערכית, כזו אשר תצליח לחלץ אותנו מהאדישות שפשתה בכל איברי גופנו. ושבגינה לא יוצאות ויוצאים אנחנו לרחובות להילחם על ערכים אנושיים ואוניברסליים המשוקעים בבסיס חיינו פה. זכויות רבות נרמסות חדשים לבקרים, ואנחנו עייפות ועייפים מלהילחם עליהן.
למשל, הזכות לקיום מכובד, או במילותיו של זאב ז'בוטינסקי: "מעון, מזון, מרפא, מורה, מלבוש" (מתוך משנתו של ז'בוטינסקי, הידועה גם כחמשת הממ"ים).
למשל, הזכות לחיים שקטים נטולי אלימות.
למשל, הזכות להתחדשות יהודית- תרבותית פלורליסטית ומגוונת.
למשל, הזכות להיות מי שאני רוצה להיות, ללא הבדלי גזע, מין, דת וצבע.
זה משמעו של השיר החדש לה', כזה שמדי שנה, בצאת החגים, בעת החזרה לשגרה מתוך העייפות הגדולה ומתוך הנוחות של השהייה בקרב אוהבינו ובני משפחותינו, נזכה לשיר אותו בעוז, באמונה, בידיעה שמסע חיינו שזור באפשרות התיקון היום יומית. ובזכות התזכורת השנתית שקוראת לנו, במילותיו של ישעיה השני, לצאת מהגלות ולחזור לארצנו.
שירו לה' שיר חדש
משוררים ומשוררות, אנשי ונשות רוח, סופרים וסופרות, הוגים והוגות, הם אולי הנביאים והנביאות של ימינו.
בשירה, 'התחדשות', המתאר את הווי החיים אחרי החגים, שמכיל בתוכו מעין עייפות בלתי מוסברת ופיק ברכיים, כותבת נעמי שמר: "במסע שלא נגמר / בין שדות הצל ושדות האור / יש נתיב שלא עברת / ושתעבור".
היא קוראת לנו לבחור בנתיב חדש, בשיר חדש לה', באפשרות לצאת לדרך חדשה, שבה יש עוד אפשרויות רבות לקיום מכובד, מתוקן. זה מסע פנימי וחיצוני כאחד. נתיבי דרכים שיעוררו מחדש את תחושת הרפיון של הסתיו ושל סיום החופשות המרוכזות.
'אחרי החגים יתחדש הכל', היא שרה וקוראת לנו לשיר איתה את התחדשות הטבע והאנושות.
מי ייתן והתחדשות זו תביא איתה גם את הריפוי, את הבחירה להתבוננות על החברה הישראלית ואת הבחירה להתנער מהאדישות, לפעול בתוכה במרץ, בתשוקה. להשפיע בעוד כמה שבועות בקלפי, להתעורר ולשיר שיר חדש לה'.
שבת שלום