הפטרת בראשית (ספרדים וע"מ: ישעיהו מ"ב 21-5, אשכנז: ישעיהו מ"ב, 5 – מ"ג, 10,
המלצה רפורמית: ישעיהו מ"ב, 16-5. הצעה אחרת: תהילים ק"ד, 20-1.
*****
כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ: אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ: (ישעיהו מ"ב 7-5)
נדמה שהרבה שנים לא הייתה הפטרת בראשית כל כך אקטואלית כמו בימים אלו. אנחנו מסתובבים בתחושת שבר ומשבר על המלחמה שנכפתה עלינו בשמחת תורה. בשעת כתיבת דרשה זו המלחמה עדין נמשכת למרות שיש כבר דיבורים על שביתת נשק מחד גיסא, ומאידך גיסא הפצצות חיל האוויר ברצועה ודיבורים על ממשלת אחדות לאומית.
השבת אנו נפרדים מחודש תשרי עמוס החגים, ימי ראשון ושני הם ראש חודש מרחשוון, לכן אפשר גם להפטיר בהפטרת "מחר חודש". זו אולי ההזדמנות לספר כאן את שלמדה אותנו הגננת שבשמו של החודש, נטול החגים ועמוס ימי חול, מופיעה התיבה מר כיוון שרק ימים "רגילים ואפורים" יבואו בתקופה הבאה עד שנגיע לחנוכה. אך אולי מן הראוי להזכיר, כי מקורו של השם בשמו של החודש בבבלית – וַרְחֻ שַׁמְנֻ– החודש (הירח) השמיני. האות ו' והאות מ' התחלפו במקומות, וכך נוצר מְרַח־שְׁוָן. במקרא, שמו של החודש הוא ירח בול.
הפרשה בתחילתה מתארת זווית הסתכלות בעיני הטבע. זו היא דרך היווצרות העולם שמסביבנו:
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: (בראשית ב' 4).
ההפטרה, לעומת זאת, הלקוחה מפרקי הנחמה של ישעיהו והיא חלק מרצף הנבואות הנמשך מאז מוצאי ט' באב, מנבואת "נחמו נחמו עמי". ההפטרה מביאה לפנינו את הבריאה מזווית האדם החי בה.
אמת ה' ברא עולם ובתוכו יצר בני אדם והם הם הנותנים לעולם את סיבת קיומו. בתוך שלל העמים יש לעם ישראל תפקיד מיוחד, תפקיד רוחני, להיות לאור לגויים, לפקח עיניים עיוורות, להוציא ממסגר אסיר… הנביא מביט על העולם הנברא במשקפיו של הקב"ה, שליחותו של האדם, בעולם שנברא עבורו, היא לתת כבוד לאל הבורא. כבוד זה ממלא עולם מכל קצוות הארץ.
כרגע אופפים אותנו הייאוש הכעס ובמידת רבה גם החרדה. אבל מנבואת הנחמה של ישעיהו אנו יכולים ללמוד כי בסיכומו של דבר העיניים העיוורות יפקחו, האסירים יושבי הכלא יצאו לחופשי. ההפטרה עצמה לא מתייחסת לעם ישראל כעיוור או כאסיר, זה תפקידו של האל לפקוח, כללית, את העיניים ולשחרר את האסירים. אך השנה ובזמן הזה, יש בנבואה הזאת מעין מסר לנו הנמצאים במצב רוח קשה ושואלים את עצמם איך מתמודדים.
בדברי הנביא אני שומע עידוד והבטחה: שיר חדש עוד יושר, תהילה תסובב את העם. יחד נתגבר.
שבת שלום וחודש טוב