פרשת השבוע, הראשונה בספר במדבר, פותחת בהכנות למסע העם מהר סיני לארץ המובטחת – ארץ כנען. המפקד המתואר במרבית הפרשה הוא חלק מההכנות ומהתארגנות המחנה לתזוזה ככתוב: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם (במדבר א' 2).
ההפטרה, הלקוחה מתוך הושע פרק ב, פותחת במילים: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר… זהו ההקשר והגורם לבחירת דברי הושע כהפטרה.
מעבר לכך יש בהפטרה הבטחות נפלאות, שהלוואי שיתגשמו בימינו.
הושע הנביא מלווה בנבואותיו את מלכות ישראל בתקופת גדולתה. הנביא פועל בימי ירבעם בן יואש, גדול מלכי בית יהוא, אך ממשיך לנבא עד הריסוק והחורבן, בימי הושע בן אלה – אחרון מלכי ישראל. מימי הגדולה ועד ימי החורבן.
יחסי עם ישראל ו-ה' מתוארים כיחסי זוגיות – יחסי איש ואישה. אולי בתחילת הדרך המשותפת הזוגיות הייתה טובה, אבל על תקופה זו הנביא איננו מדבר בתחילת הנבואה, אלא רק בהמשך. בתחילת ההפטרה מתוארת האשה כבוגדת בבן זוגה, הפונה אל המאהבים (עמים ניכר ואליליהם). חוסר הנאמנות מביא עליה אסון: כל מאהביה המתחזים לאוהביה נעלמו. ה' דאג לשבש את דרכה אליהם ומכך היא מבינה שיהיה לה טוב רק עם בן זוגה החוקי. למרות מעשיה של בת הזוג ה' משיב את רעייתו אליו, מחדש את הברית איתה ומבטיח לה רק טוב, כפי שהיה בתחילת יחסיהם המשותפים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה' (הושע ב' 21-22).
את המעבר הגדול הזה מהמצב הגרוע והשפל אל עבר חיים חדשים מלאי תקווה, מבטא הנביא במילים הגדולות: וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה (שם, שם 17)
הביטוי "עמק עכור" מזכיר לנו, מחד גיסא, סיפור מימי יהושע בן נון וההתנחלות בארץ: בגידת עכן שלקח מהשלל אחרי כיבוש יריחו וסופו הטרגי של עכן. מאידך גיסא, הביטוי גם מזכיר לנו אירוע מתחילת תקופת הציונות, כאשר יואל משה סלומון יוצא לעמק העכור – "אום מלבס" שעל גדות הירקון מוכה הקדחת, בו לא שרות הציפורים. ראשוני המושבה הופכים את עמק העכור ל- "פתח תקווה". (זו הזדמנות טובה לחזור ולשמוע ב- YouTube את אריק איינשטיין שר את הבלדה על משה יואל סלומון).
אם נמשיך עם ההקשר הזה שבין ההפטרה של סוף ימי בית ראשון בממלכת ישראל אל התקופה המודרנית בתולדותינו הרי הפסוקים האחרונים, שאינם חלק מההפטרה המסורתית, אך הם חלק מתוך ההצעה הרפורמית, יש בהם הבטחה לשגשוג. אם ינהג העם כמצופה ממנו, באחריות ותוך שמירה על הברית שכרת להם ה', אזי הברית הזאת תהיה גם עם חיית השדה ועוף השמיים וחרב המלחמה תשבר והעם ישכון לבטח על אדמתו.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל: וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי: (שם, שם 23-25)
שבת שלום