ההפטרה נבחרה משום שמופיעים בה שמותיהם של בלק ובלעם.
מפטירים: מיכה ה', 6 – ו', 8 שהיא גם ההפטרה המסורתית.
*****
כהפטרה לפרשת בלק נבחרה נבואתו של הנביא מיכה (ראו למעלה את המקום המדויק) משתי סיבות. האחת, משום שמופיעים בה שמותיהם של בלק, הנחשב על ידי חז"ל לנביא הגדול ביותר מאומות העולם, ושל בלעם, גיבורי הפרשה. חשוב לציין כי שמו של בלק מופיע פעמים בלבד בספרי הנביאים, פעם ביהושע בסקירה היסטורית של הנדודים במדבר ופעם בהפטרתנו. השנייה – הקשר בין דברי הנביא בהפטרה לבין עצת בלעם לבלק המופיעים בפרשה, לגרום לבני ישראל לעבוד עבודה זרה כדי להביא לכעס ה' על עם ישראל.
בהפטרה בא הנביא חשבון עם עמו על העובדה שהם עובדי אלילים ומביא את תמיהתו של ה' שעמו שכח את כל מה שעשה למען העם מאז יציאת מצרים: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח: עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי: כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה': (מיכה ו' 5-2).
בהמשך מתמודד הנביא עם הפרקטיקה של בני עמו הסבורים כי יוכלו לרצות את ה' על-ידי הקרבת קורבנות, ואפילו הקרבת הבן הבכור, כמו בפולחן העמים השכנים: הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי: (שם, שם, 7).
אבל אני מבקש ללמוד וללמד דבר אחר מתוך ההפטרה שלנו והיא ההקפדה הנחוצה על כללי הציטוט.
אחד המשפטים הידועים ביותר במאבקם של דורות קדומים ברפורמה שהתחילה להתפתח, היו דבריו של החת"ם סופר – הרב משה שרייבר (1839-1762) "חדש אסור מן התורה". זהו משפט יפה, אלא שהוא לא מופיע כלל בתורה. נאמר בתורה: וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא כ"ג 14). הציטוט הזה מתייחס לאיסור לאכול מהתבואה החדשה לפני טקס הבאת העומר במוצאי פסח. מה הקשר בין הבאת העומר לרפורמה? – אין כל קשר אלא ניצול העובדה שרוב העם איננו מבין, כדי לאמר "אני מתנגד לכל רעיון חדש".
בימים שהייתי תמיד בבית הספר היתה מסורת כי בכל כיתה מתנוסס משפט "מוטו" שבחרו תלמידי הכיתה. ברבות מהכיתות התנוסס מעל הלוח המשפט: "ואהבת לרעך כמוך". מאוחר יותר, כשכבר הייתי רב ושימשתי כרב בית ספר ממלכתי נהגתי לשאול בכיתות בהן הופיע המוטו הזה: האם זו מצווה והאם זה כל הפסוק. התשובה ב 100% של המקרים הייתה שזו מצווה ושזה בדיוק הציטוט. והתלמידים הופתעו ללמוד כי המשפט מסתיים במילים: אני ה'.
למה נזכרתי בדברים האלה וכיצד הם מתקשרים להפטרתנו? התזכורת נובעת מהפסוק האחרון של ההפטרה:
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ: (שם, שם 8). אזכיר כאן איך מתקשר הפסוק הזה להוויה החינוכית בישראל: לפני מאה ועשר שנים הוקם בחיפה ע"י חברת עזרה היהודית-גרמנית בית הספר הריאלי. מנהלו הראשון היה ד"ר ארתור בירם והוא זה שקבע את המוטו של ביה"ס – "והצנע לכת". אבל גם כאן, כמו בדוגמה הקודמת, הושמט ההקשר – עם מי צריך להצניע לכת. כך הפך משפט יהודי למשפט חברתי כללי וזה רעיון טוב להתנהג בצניעות. אבל חשוב בעיני שהמצטטים את הפסוק החלקי ידעו מהו הציטוט המלא ומה משמעותו המקורית. מה שמלמד הנביא מיכה הוא: הַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ:
שבת שלום