חושך. הרבה מאוד חושך יש בפרשת בא.
שלוש מכות אחרונות נופלות על מצרים. שלוש מכות חשוכות במיוחד.
בתיאור לפני מכת ארבה, אומרים משה ואהרון לפרעה בשמו של אלוהים, שמכת ארבה לא רק תאכל את כל השאריות האוכל שנשאר אחרי הברד במכה הקודמת, אלא יהיה כל כך הרבה ארבה, שיהיה חשוך – וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ. (שמות י' 5)
עבדי פרעה כבר מבקשים את השינוי – וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃ (שם, שם 7)
עוד לפני החושך הגדול, עבדי פרעה כבר מבינים שאין לזה סיכוי ומבקשים משהו אחר. מנסים לשכנע את פרעה בכל זאת לשחרר. זה לא עוזר.
ואכן, הארבה מחשיך את הארץ – וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒… (פסוק 15) פרעה מתחרט, אולי אפילו מתחנן שדי, מספיק. הוא מודה בטעותו. אבל אז אלוהים מתערב – וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה. (פס' 20)
ואז באה מכת חושך. פשוט חושך. וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃ (פס' 21)
כמה זמן אפשר להיות בחושך? כמה ימים? שעות? דקות? בשביל שנדע שהחושך יסתיים צריך לדעת שתעלה השמש. אבל במצרים חשוך. שלושה ימים של חושך.
ושוב, אלוהים מחזק את לב פרעה, שמסרב לשלוח את בני ישראל.
ואז מגיעה המכה האחרונה. הקשה ביותר. מכת בכורות. חושך שלא ילך לעולם. מוות בכל מקום. וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת׃ (שם, י"ב 30)
מה חשבו המצרים על פרעה? מה חשבו המצרים על בני ישראל?
האם יצאו להפגנות נגד החלטות פרעה והוא לא הקשיב גם להם, האם הם תמכו בבקשת בני ישראל לצאת לחופשי?
מה חשבו בני ישראל על זה שאלוהים מתעלל בכל אותם מצרים שלא עשו להם דבר?
אחד הפסוקים שהכי קשה לי איתם – וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃ וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י ה'׃ (שם י' 2-1)
החושך הפיזי, הרוחני, הכואב הוא לא רק במכות. אלא בדרך שבא אלוהים בורח להודיע את כוחו ועוצמתו – הבחירה להתעלל במצרים.
סיפור יציאת מצרים הוא סיפור מכונן, הוא נמצא בכל מקום במסורת, בהיסטוריה, בהסברים שלנו על אמונות ותפיסות. בליל הסדר אני אוהבת לחשוב על זה שאנחנו חוגגים את יציאת מצרים ולא מבכים את 430 שנות ישיבתנו במצרים. אבל ברגע הזה, שפרשת השבוע מספרת לנו את עשרת המכות ואת הבחירה המכוונת לפגוע – אני מתקשה לנשום. ואני תוהה מה למדנו, מה שכחנו ללמוד, מה אפשר לנו ללמוד מתוך כל החושך הזה.
הקב"ה, שכוחו וגבורתו מלא עולם, צריך לפגוע ולהרע לאנשים על מנת להוציא את בני ישראל ממצרים? חלק מהצורך במכות מצרים היה כדי שבני ישראל יאמינו במשה ואהרון וילכו אחריהם ברגע הנכון. ושוב, האם לא היה אפשר לעשות זאת ללא פגיעה במצרים? ללא כל החושך והסבל הזה? להסתפק במכה אחת, או שלוש, או אפילו שבע, בלי להגיע למכת בכורות?
כנראה שהשנה אני אשאר בסימן השאלה. בכאב, בחוסר הנוחות. אין לי תשובה או פתרון מנחם. יש לי סיפור שאני בוחרת להמשיך לספר גם כשהוא לא נוח לי ולא נעים לי. שאני בוחרת שהוא יהיה חלק ממי שאני ואני חלק ממנו, גם כשאני רוצה לשנות אותו. הסיפור לא ישתנה. מה שיכול להשתנות הוא מה אני בוחרת לראות בו. ואני בוחרת לראות בו הזמנה ותזכורת – הזמנה לחשוב כל יום מחדש מה הסיפור הזה מספר לי, ותזכורת לכך שהמסורת יצרה מנהגים משמעותיים מאוד לליל הסדר ולחג הפסח, שזוכרים את הכאב של מצרים ולא מתעלמים ממנו. אולי צריך למצוא מנהגים דומים גם לזמן קריאת התורה בשבת בא. אולי מתוך החושך נוכל להביא אור.
אני השבת, לפני הקריאה בתורה אתפלל לפני ארון הקודש הפתוח:
אלוהי הרוחות לכל בשר,
קבל נא ברחמים את תפילתנו על בנות ובני אדם וחווה, חפים מכל פשע ועוון,
אשר מצאו עצמם בתוך מלחמה, ונזקקים מתוך כך להילחם על חייהם,
על פיסת לחם וטיפת מים.
אנא, שמור על החפים מפשע, ושלח הגנה ובריאות לגופם ולנפשם,
למען יבוא יום ויוכלו לחזור לחייהם, לשקם את בתיהם.
אנא ה' אלוהינו, הגן עלינו מפני הפיכת כל יושבי עזה ליורשיי גיהנום,
טע בליבנו אהבת אדם.
זכור את שאלתו של אברהם אבינו: האף תספה צדיק עם רשע?
כי יש צדיקים בארץ, ודרך רשעים תאבד.
ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד.
ונאמר אמן.
שבת שלום