העולם כידוע נברא במאמר.
בני ישראל , לעומת זאת, כלאום, נבראו בזעקה.
עמוק בתוך הייאוש במצרים, זעקנו לאלוהים,
שוועתנו עלתה למרום, ואלוהים שמע, והציל.
כזה הוא (מספרים) האלוהים.
דואג לחלשים.
למי שאין מי שידאג לו.
החזק הרי, לא צריך אותו.
יש לו כסף, כח, מעמד, אדמה, הגנה, השפעה.
אבל החלש מסתובב לבדו בעולם.
חשוף. מפוחד. פגיע. גורלו לא בידו.
ולרוב, כל מה שנותר לו זה לזעוק.
וכשהוא זועק, אלוהים שומע.
***
במובן מסוים אפשר לטעון שספר ויקרא הוא הספר של הזועקים.
הזועקים ומתקני העולם המבקשים להטות אוזן, לכאבם.
בין חוקי הקורבנות, הטומאה הטהרה ועבודת הכהנים מנסה הספר לענות על השאלה: איך אפשר לבנות בעולם אכזרי ומנצל, חברה רחומה ותורמת. מה צריך לעשות עם, מה צריכה לעשות קהילה, כדי ליצור תשתית חברתית איתנה שתגן על החלש ולא תנצל אותו.
זה כמובן רחוק מלהיות מקרי שמכל האומות בעולם, נבחרנו אנחנו לענות על השאלה הזאת. ההיגיון הפשוט, התמים אפילו שעומד מאחורי הבחירה הזאת אומר שמי שחוו על בשרם את הרדיפה, את חוסר האונים וחוסר השוויון, יהיו הראשונים שיצאו כנגדם. הראשונים שירימו את דגל המהפכה. הראשונים שמתוקף הזיכרון ההיסטורי שלהם יפתחו את האמפתיה הנדרשת לתקן עולם.
אבל למרבה הצער אותם התכונות ממש הם גם התכונות שעשויות לדרדר אותנו חזרה לתהום ממנו באנו. החרדות, הזיכרונות, הצלקות, הכעסים, הטראומה הלא מעובדת ועוד עלולים כולם להפוך לדלק שיצית תחת רגלינו דווקא את אש האלימות, הנקמה, ההתעמרות, האטימות, הקורבנות, האדישות, העיוורון המוסרי ותחושת הצדק המוחלט בקרבנו, שעלולים כולם ביחד ולחוד לשרוף את ביתנו עלינו.
בפרשת אמור, מסתתר לו מדרש מטלטל המזהיר אותנו מפני הגלישה במדרון החלקלק הזה. מדרון שכרון הכח והיהירות. מדרש שמזכיר לנו שאלוהים, לא חייב לנו שום דבר.
פרשת הקורבנות בפרשת אמור מתחילה בפסוק "שור או כשב או עז כי יולד" [ויקרא כ"ב 27]. בעקבותיו, מנסה המדרש בויקרא רבה כ"ז ה' לברר למה בחר אלוהים בשור בכבש ובעז דווקא כחיות המיועדות לקורבן. מה יש בהם, באוכלי העשב הללו, שגרם לאלוהים להעדיף אותם על פני אחרים? עונה המדרש: כי בטבע, אוכלי העשב הם הנרדפים. ואלוהים אוהב את הנרדף ולא את הרודף.
ככתוב: ר' הונא בשם רב יוסף אמר לעולם "והאלהים יבקש את נרדף" אתה מוצא צדיק רודף צדיק – "והאלהים יבקש את נרדף". רשע רודף צדיק – "והאלהים יבקש את נרדף". רשע רודף רשע – "והאלהים יבקש את נרדף" אפי' צדיק רודף רשע – "והאלהים יבקש את נרדף"…לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין… רבי אליעזר ב"ר יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כך אמר הקדוש ברוך הוא. שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב. לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין"
מוסיף על המדרש הפרופסור ישעיהו ליבוביץ את הדברים הנוקבים הבאים : "אין קרב לאלוהים אלא הנרדף ולא הרודף. ואפילו צדיק רודף רשע… ומן הראוי לתת את הדעת על כך, שמאבק על צדק הכולל בקרבו שימוש באלימות ואפילו כלפי הרשעים, גם בזה יש פגם" [י. ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, פרשת אמור].
לבנות חברה חדשה ומתוקנות זו אחת מהמשימות הנעלות ביותר שמציבה לנו היהדות בכלל וספר ויקרא בפרט. האתגר רחוק מלהיות פשוט. הוא דורש רפלקציה תמידית, ריסון, משמעת, שמירה על גבולות, יראה, צניעות, הודיה, תחושת שליחות והנהגה ראויה. וממש אין זה מקרי, אגב, שכל אלו הם נושאי הליבה של ספר ויקרא. אך בעיקר, המשימה הנעלה הזאת דורשת מאתנו לזכור, שהמעבר מחברה מתוקנת לחברה נפשעת יכול להתרחש כהרף עין שהרי לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו. אם לא נדע לרסן את עצמנו, אם ניתן לפחדים או לאמונות הבל משיחיות לנהל אותנו, גם אם נחשוב שהצדק אתנו , אלוהים לא יעמוד עוד לצדנו. הוא יאזין לזעקה של החלש, ויושיט לו יד, גם אם זה יבוא על חשבוננו.
שימו לב אל הנשמה.
שבת שלום