שתי הפרשיות מציגות שתי דרכים לעבודת ה': דרך האהבה ודרך היראה. השמות המסורתיים של שתי הפרשיות – "קבלת עול מלכות שמים" ו"קבלת עול מצוות" – מסבירים גם את ההבדל הלשוני שבין שתי הפרשיות. פרשיית "ואהבת" היא כולה בלשון יחיד שכן דרך האהבה, כל אהבה: להורים, לבן/בת זוג, לילדים, לחברים, לארץ או לאלוהים, כולם עניינים אינדיבידואליים. אין אהבתו של אחד דומה לאהבתה של שנייה. כל אדם ואהבתו שלו. לעומת זאת כאשר מדובר בקיום מצוות האפשרות לאינדיבידואליות הרבה יותר מצומצמת. לגבי מצוות רבות האפשרות היא בחירה בין קיום המצווה ובין הימנעות מקיומה. למרות זאת מציגה התורה בשתי הפרשות את שתי הדרכים כחשובות באותה מידה.
בפרשתנו מופיע גם עניין השכר, הגמול. בפרשיית "והיה אם שמע" המאמינים-הקוראים, לומדים את שכרה של מצווה, עניין שאיננו מופיע פעמים רבות בתורה:
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: (דברים יא, יג-יז).
קיומן של מצוות או הימנעות מקיומן הם מרכיב חשוב ועיקרי בעניינים הקשורים במזון, באוכל, והם עניין מרכזי בפרשת "עקב". עבור בני ישראל, העומדים למרגלות הר נבו לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מזון איננו דבר ברור מאליו. כמו כל קבוצה של נוודים בארץ לא נושבת עליהם להאבק מאבק יומיומי על מזונם. נכון הוא שלקבוצת הנוודים הזאת, בני ישראל, יש ספק מזון מצוין – הקב"ה המאכילם מן ושלו ומשקה אותם ממי באר. אבל אנחנו, שכבר קראנו את שמות, ויקרא ובמדבר, יודעים שבני ישראל אולי אינם רעבים כמו בדויים אחרים במדבר, אבל המזון החד גוני שהיה להם כבר נמאס עליהם מזמן. עתה, עם הכניסה לארץ, מספר משה לעם כי עוד מעט קט התפריט ישתנה ויהיה להם שפע של מזון מגוון. משה גם מלמד את העם כי המזון המובטח הזה ינתן בשני תנאים: הקפדה בקיום המצוות והכרת תודה על מה שניתן, ככתוב: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, ז-יׂׂ). השובע הזה יכול להיות גם מסוכן ולכן מזהיר משה את שומעיו: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ ….וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שם יא-יד בדילוגים). ממש כשם שאנו פועלים למען ספוק הצרכים הפיזיים שלנו עלינו לדאוג גם לעניינים שברוח ובאמונה.
ענין נוסף שגם לו מחבר בין קריאת שמע ובין אוכל: השבוע החל המחזור ה- 13 של לימוד הדף היומי. כרגע עוסקים בתחילתה של מסכת ברכות. המשנה הראשונה, המופיעה בדף ב' עמוד א' במסכת, שואלת: "מאימתי קורין את שמע בערבין?" ומשיבה מספר תשובות: "משעה שהכוהנים נכנסין לאכל בתרומתן… משהעני נכנס לאכול פתו במלח … משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות". זמנה של קריאת שמע בערב קשור קשר הדוק עם מזון – ארוחת הערב של הכוהנים האוכלים מהתרומות שהגיעו במשך היום. באותה מידה מוזכרת גם ארוחתו הדלה של העני והסעודה הראשונה של שבת, ארוחת ערב שבת.
אולי קבעו חז"ל כי זמנה של קריאת שמע בערב יהיה סמוך לארוחה כדי להזכיר לכולם, מהכהן ועד העני בפתח, כי כל מה שיש לנו, אם זה מה שנותר מהתרומות או פת במלח, נובע ממקור אחד שאת מצוותיו יש לקיים.