לכאורה, כותב ישעיהו ליבוביץ', אין קשר בין ההפטרה הקשה ובין הפרשה, שאיננה עוסקת בחורבן אלא דווקא בבנייה, ובה הסיכום שנותן משה למסע בני ישראל במדבר בדרכם לארץ. הוא מונה את כל הכישלונות שנכשל בהם דור המדבר, אבל למרות כל הכישלונות האלה הוא הגיע אל הארץ, כבר עבר את סף הארץ והתחיל לרשת אותה. הוא כבר כבש את אדמות סיחון ועוג והפך אותן לאדמת ישראל, ומובטח לו, לעם, שיירש את כל הארץ, יוריש את תושביה הקדומים והארץ תהייה לו למורשה.
מעניין לציין כאן, כי ספר דברים, החמישי והאחרון מבין ספרי התורה, בו אנו מתחילים לקרוא בשבת זו, נקרא בלועזית (המקור: דֶוְטֵרוֹנוֹמְיוֹן ביוונית): Deuteronomy. תרגום השם הוא "משנה תורה", מלשון לשנות, לחזור ולשנן, כי בספר זה נשנות, בצורה כללית, רבות מן המצוות המופיעות גם בספרים קודמים של התורה, במיוחד ב"שמות" וב"במדבר".
לא רק שהדברים חוזרים ונשנים בספר דברים, אנו עדים למציאות מפתיעה לפיה בכל דור ודור אנו עומדים, כאן בארץ, בפני אותן משימות, והן קשות, ומכאיבות. בצד זכותנו להגן על עצמנו ולוודא כי גורלנו יהיה נתון בידינו, כדאי אולי ללמוד מעט מחוויותיו של העם בדורות הקודמים.
העם עומד לרשת את הארץ בתקופת יהושע, כאילו ללא קשר להתנהגותו ולמעשיו, כהמשך ההבטחה שניתנה לאבות האומה.
בעוד שמִן הדברים בפרשה עולים ייחודו של העם וייעודו ההיסטורי, נאמרים בה בכל זאת גם דברים על עמים אחרים, על שכני עם ישראל וארצותיהם, ביניהם על עמים שהם אויביו ההיסטוריים של עם ישראל. על האדומים, צאצאי עשו והמואבים, צאצאי לוט נאמר בפירוש: "כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה' להם". זאת אומרת: קורותיהם ההיסטוריים של בני עשו אינם שונים מקורותיו של עם ישראל. אין לעם ישראל ייחוד מבחינת ההיסטוריה. ממש באותו סגנון שבו מדובר על עם ישראל בפרשה, כך מדובר גם על ייחודם של עמי אדום ומואב.
מה משמעות כל האזכורים האלה על תולדות העמים, על כיבושי ארצות והורשת עמים מסוימים מפני אחרים? טוען ליבוביץ': כדי לומר לנו שייחודו של עם ישראל איננו במאורעות ההיסטוריים. ההיסטוריה האנושית כולה – תולדות עם ישראל וכל יתר אומות העולם, או שהיא בבחינת עולם כמנהגו נוהג, או שהיא כולה עניין של הנחייה אלוהית.
אם כן, אם יש ייחוד לעם ישראל, הוא איננו בכיבוש הארץ ולא בהתנחלות בה ולא בהורשת עמים אחרים מפניו, אלא במה שמוטל עליו לעשות בארץ הזאת: בחיובים שמוטלים עלינו שאינם מוטלים על עמים אחרים, בבחירות שהן מוסריות, ערכיות, מתחשבות וכוּליות.
בשלהי הלחימה בכל הגזרות, כימים ימימה, ובימים אלו שלפני ט' באב בהם אנו "ממעטים בשמחה" כמאמר הגמרא במסכת תענית, אנו נושאים תפילה להתגשמותו המהירה של חזון הנביא זכריה בן ברכיה:
כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
שבת שלום!