הסבר עממי לעונש חמור זה הוא שה' אמר למשה "לדבר " אל הסלע ובמקום זאת משה היכה בסלע, לא פעם אחת, אלא פעמים. אבל זה לא מסביר למה נכלל גם אהרן בעונש, הרי הוא לא היכה בסלע. הסבר אחר הוא שמשה שאל את העם: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?" (במדבר כ, י) ולא אמר "יוציא ה' לכם מים", כאילו הכתוב רומז לכך שמשה ואהרן (נוציא = אנחנו, אהרן ואני) רוצים לקחת את הקרדיט לעצמם.
לפי הכתוב בפרשה, כלל לא ברור שהעונש אכן ניתן בגלל אותה הכאה בסלע או בגלל אותו משפט "נוציא לכם מים" במקום "יוציא ה' לכם מים". הכתוב אומר: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (שם שם, יב). בהמשך הפרשה, כשמסופר על מותו של אהרן, ה' מוסיף: "מריתם את פי" (פסוק כד). בספר דברים, כשאלוהים שולח את משה לראות את הארץ מהר נבו, הלשון קשה עוד יותר: "מעלתם בי", "לא קידשתם אותי" (דברים לב, נא).
משה אמנם מתחנן בפני אלוהים לשנות את רוע הגזירה וכן לתת לו להיכנס לארץ, אבל הוא לא אומר בשום מקום שאותה גזירה נגזרה עליו בגלל חטא שחטא. הוא לרגע לא מודה שחטא, הוא אפילו מאשים את העם בעונשו "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם" (דברים א, לז). אותו עָם שמשה כל כך אהב, היה לו לרועץ לפי הכתוב, וכנראה לפי דעתו. אפילו בעל המזמור (קו, לב) מסכים לזה: "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם".
אז מהי הסיבה האמיתית בגללה נענש משה: מעשיו, העם, או שמא יש משהו לקוי במנהיגותו שמתגלה לנו דרך הסיפור? ואולי הסיבה בכוונה לא ניתנת לנו? אני מציעה כמה כיווני חשיבה:
• מה היה קורה אם משה כן היה מכניס את העם לארץ ישראל? הייתה קיימת סכנה מוחשית שהיה הופך לאלוהים, ליצור על-אנושי בעיני העם (זו בדיוק הסיבה בגללה נעדר משה מן ההגדה של פסח, כדי להדגיש את העובדה שה' הוציא את העם ולא משה). אולי לא הייתה ברירה, אלוהים היה צריך לדאוג לכך שמשה יעלם מן הזירה לפני הכניסה לארץ כדי לשמור על העם מפני עבודת אלילים.
• אולי הפגם הוא באופיו של משה – הוא איבד את סבלנותו; זו לא הפעם הראשונה שהעם כועס כי אין מים, והוא גוער בהם: "שמעו נא המורים…", מה הם כבר ביקשו ואמרו?
• אולי בגלל שמשה גילה חולשה בפני ההמון, הוא ואהרן ברחו מן הקהל אל פתח אוהל מועד ונפלו על פניהם. למנהיג אסור לפחד מהמונהגים והוא אינו יכול להתחבא מאחריהם ומאחרי מעשיהם.
• אולי זה בכלל לא בגלל מה שמשה כן או לא עשה, אלא בגלל כשלון הדור שהוא מנהיג? אסור לנתק את גורל המנהיג מגורל מונהגיו. אם העם הוא קשה עורף, עקשן, מקטר ולא ראוי, אז המנהיג צריך לקחת על זה אחריות, גם אם הוא המנהיג הראוי ביותר. למרות כל מה שאלוהים עשה וכל הניסיונות של משה, העם לא רצה להיות חופשי עד הסוף ולא רצה להיכנס לארץ עם המחויבות של להיות אחראי על מעשיו. לכן גם משה, כמנהיג של אותו עם, לא היה יכול להיכנס בעצמו. כמו שקברניט של ספינה טובעת לא אמור להציל את עצמו אם הוא לא יכול להציל את צוותו ונוסעיו, כך משה לא היה יכול להיכנס לארץ ללא צאן מרעיתו.
• אולי זה בכלל בטובתו של משה שהוא לא ייכנס לארץ המובטחת. מצד אחד, חלומו של משה עומד להתגשם – העם על סיפה של הארץ. אך מצד שני, אין ספק כי חלומו לא יתגשם באופן מלא. הוא לא רואה בחזונו את דרך החתחתים שעתיד העם לעבור. טוב לו, אם כן, למות במדבר ולא לראות בעיניו את החלום ושברו.
משה העמיד רף מאוד גבוה של מנהיגות אמיתית, איך מנהיג טוב אמור להתנהג. לפי דעתי, זהו רף נכון, כי הצלחת המנהיג או כישלונו אמורים להיות קשורים להצלחה או לכישלון של הקבוצה שהוא מנהיג. אם הקבוצה לא מצליחה או לא מוצלחת, המנהיג צריך לקחת אחריות ולפנות את הבמה למנהיג מוצלח ממנו.
הלוואי שמנהיגינו היום היו לומדים משהו מהדוגמא שמשה מעמיד לנו בפרשה. ויפה שעה קודם.