"לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה" כותבת המשוררת רחל שפירא, ובפרשה שלנו יצחק כה זקוק לנחמה. לאחר המאורע הטראומטי של העקידה, ניתן להניח כמה פצועה נפשו, כמה מורכבת מערכת היחסים עם אביו שככל הנראה לא החליפו עוד מילה אחת עד פטירתו, וכעת – אמו שרה הלכה לעולמה. כמה כאב וכמה בדידות הם מנת חלקו של יצחק אבינו.
והנה מפציעה אהבה חדשה בחייו – רבקה מופיעה בעולמו: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כ"ד 67).
מה מקור הנחמה שמביאה איתה רבקה?
המדרש בראשית רבה מספר לנו:
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת (=באה) רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה.
וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. (בראשית רבה ט"ז)
המדרש מציע לנו מפת דרכים לנחמה:
ברכה בעיסה – זו היכולת למצוא טעם בפעילות היומיומית – אכילה, בישול, עבודה. זו ההבנה העמוקה בחשיבות ובברכה שבדברים הגופניים והחומריים – אוכל מזין, בישול, שגרה של חיי עבודה ובית. שגרה יכולה להביא עמה ברכה ונחמה גדולה.
נר דולק – גם נר קטן יכול לגרש חושך גדול. היכולת להבין שלא נצליח לגרש את החושך כולו, אך נוכל למצוא נחמה ולהרעיד את הנפש גם אם נדליק רק נר קטן. זו היכולת להביא אופטימיות דקה ועדינה. לא להבטיח שהכול יסתדר, אך להציע נקודות עדינות של אור בתהום האפילה. זו הבנה כי צרכים רגשיים ויכולת לראות אופטימיות יכולים להביא מזור לנפש כואבת.
דלתות פתוחות לרווחה – כמה טבעי לאדם בכאבו להסתגר בד' אמותיו, אך כמה חשובה היכולת להישאר בקשר עם אנשים, עם חברות, עם קהילה. גם מפגש חסר תוכן ועומק עם חברים יכול להביא נחמה. הידיעה כי קהילה שלמה מחזיקה איתך את הכאב וזוכרת איתך גם היא מקור למזור ולריפוי. קשרים חברתיים הם גשר לצאת מתהום הכאב.
ענן קשור – כמה חמקמק יכול להיות הקשר עם מה שמעבר לנו. אם רק היינו יכולים להבטיח שהשכינה החמקמקה תמיד תהיה קשורה בחוט אל ביתנו ותרחף מעל ראשנו. הרוח יכולה להביא איתה משב של נחמה. לא וודאות, לא פתרון, אבל תחושה של רוך, של חיבוק, של מציאת משמעות מחודשת בעולם.
רבקה זכתה להביא נחמה ליצחק אחרי מות אמו. הלוואי וגם אנו נזכה להביא נחמה ליקירנו – לעזור למצוא טעם וברכה בפעילות היום יום, לזכור שהאור מגרש את החושך, להזכיר שדלתות פתוחות מזמינות חברות וסולידריות ולקשור את ענן השכינה על הפתח. הלוואי שנזכה בעדינות ובענווה להביא נחמה לזקוקות ולזקוקים לה כל כך .
בבניין ציון ננוחם. שבת שלום