בשבת פרשת בשלח, שבת שירה, נקראות שתי שירות – שירת הים בקריאה בתורה, ושירת דבורה בהפטרה. שתי השירות נאמרות, מתחברות, יוצאות כפרץ של הודיה על רווחה והצלה לאחר ניצחון במלחמה. בנות ובני ישראל רואים ממש, במו עיניהם כיצד אלוהים מנצח עבורם במלחמה והם ניצלו מאויביהם:
וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה֙' בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־ה' וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽ-ה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַ-ה (שמות י"ד, 31 – ט"ו, 1)
וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כׇֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃ וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽ–ה֙' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה (21-20)
וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶלֶךְ־כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶלֶךְ־כְּנָֽעַן׃ וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה וּבָרָ֖ק בֶּן־אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃ בִּפְרֹ֤עַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם בָּֽרְכ֖וּ ה'. שִׁמְע֣וּ מְלָכִ֔ים הַאֲזִ֖ינוּ רֹֽזְנִ֑ים אָנֹכִ֗י לַֽ–ה֙ אָנֹכִ֣י אָשִׁ֔ירָה אֲזַמֵּ֕ר לַֽ–ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (שופטים ד' 24 – ה' 4)
אולי בעקבות החטופות והחטופים שכבר חזרו, אולי מתוך הקולות שהולכים ומתעצמים נגד חזרה ללחימה, ואולי פשוט משאלת לב ותקווה ליום שאחרי, אני קוראת את שירות הניצחון וחושבת על שיר אחר, שיר אחרי מלחמה, שירם של אריק אינשטיין ושם טוב לוי. שיר שיצא אחרי מלחמת ההתשה, אבל נכון תמיד. השמחה על סיומה, התקווה לרוגע, לשלום, למציאות אחרת. לאפשרות לבנות את החיים מחדש אחרי האסון: זהו שיר אחרי מלחמה / הוא תמיד מזכיר לי תקווה… // כל הרחוב יוצא, וזורק פרחים/ כמה טוב שבא שלום. // הנה הם חוזרים, שיהיו בריאים -/ מישהו שר את זה קודם.
אבל לקראת סוף הפרשה שלנו יש עוד מלחמה. מלחמה עם עמלק. במלחמה הזו אלוהים כבר לא נלחם בעצמו באויביו, אבל הוא עוזר מרחוק – וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ (שמות י"ז 11). ושאלו חכמינו:
״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹמר״, וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם — הָיוּ מִתְגַּבְּרִים, וְאִם לָאו — הָיוּ נוֹפְלִים. (משנה ראש השנה ג' ח')
לפי המדרש במשנה, היכולת לנצח ורגע ההפסד תלויים באמונה. לא ידיו המונפות של משה הן שיוצרות את המלחמה, וגם לא התגובה של אלוהים למנח ידיו של משה. אלה האמונה של בני ישראל באלוהים. אולי אפילו לא באמונה שהוא ינצח עבורם את המלחמה, אלא פשוט אמונה.
מכיוון שאם יש דבר אחד שאני לא מאמינה בו, זו מלחמה, אני רוצה לעבור משמחת הניצחון אל התקווה שלעולם לא נצטרך שוב לצאת לקרב. ואם פתחנו בשיר אחרי מלחמה, אזי מוטלת עלינו האחריות, גם בתוך הימים האלה, כשהקרב עוד לא תם, והמציאות עוד לא לגמרי חזרה אל מסלולה, לא להפסיק לשיר שיר לשלום. אל תלחשו תפילה. מוטב תשירו שיר לשלום בצעקה גדולה.
שבת שלום,,, הרבה שלום