העולם בו אנו חיים מבקש שנתעורר אליו, להבריא את הבריאה שקבלנו, ולהיברא מחדש כתרבות וכבני אדם. ואולי לאו דווקא להיברא מחדש, אלא להיזכר בדברים הפשוטים ששכחנו והיו שם כל הזמן ?
ושמא גם וגם: לשוב אל שהיה ולהיברא מחדש.
אולם האם כבר מאוחר מידי להתעורר? מדעני האקלים טוענים שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק אל קו האל חזור ושאם הכדור יתחמם בעוד קצת הקרחונים ימסו והעולם כפי שאנו מכירים אותו כבר לא ישוב להיות שכזה אי פעם. האם הכדור שאנו חיים בו הוא משאב סופי, יצירה חד פעמית שיכולה גם להיגמר?
או שמא הוא יכול להתחדש ולהבריא באופנים שחלקם מוכרים לנו וחלקם אולי לא. אולי הבריאה שבה אנו חיים היא הרבה מעבר לתפיסתנו האנליטית, והפחדים שאנו חווים הם כי אנו לא מבינים את תהליך יצירת הבריאה ואיננו חלק ממנו.
בספר בראשית אותו אנו מתחילים לקרוא מחדש השבת, מתוארים שני סיפורי בריאה:
בראשון הבריאה מתוארת כהבקעה של האור מתוך התהום מתוך אמירתו של האל, והאדם נברא ביום השביעי אל עולם קיים, עולם נברא, עולם עם ראשית שהוא לא הכיר ולא ידע, ראשית חד פעמי, יפה ומופלאה, אך כמו כל התחלה יכול להגיע גם הסוף, והעולם שנברא כבר, יכול גם להיכחד ולהיהרס והאדם שאינו באמת מכיר את הבריאה ואינו מודע אליה, יכול רק לכבוש ולרדות ולא לרפא וליצור.
בסיפור הבריאה השני מספרים לנו על תולדות השמיים והארץ בהיבראם, האד עולה מן הארץ ומשקה את האדמה, הכל כתוב במעין הווה מתמשך ולא בפועלי עבר, אלוהים, המים והאדמה משתפים פעולה בתהליך יצירת הבריאה. האדם נוצר מן האדמה והחמצן שמחייה אותו, נשמת החיים שנופחת בו היא אדמה ואוויר והחוט הדק שמקשר אותו אל הסופי והנצחי בו זמני.
האדם של הסיפור השני, שותף בתהליך הבריאה גם הוא, הוא קורא לחיות בשמם ומכיר אותן, הוא הולך כל יום אל הנהר שיוצא מעדן, יוצא ולא יצא, כל הזמן יוצא, והוא משקה את עצי הגן ויודע שעליו רק לעובדה ולשומרה.
בסיפור הבריאה השני, האדם הראשון, לפני שגורש מגן עדן ,אינו חסר אונים מול הבריאה, ולכן גם אינו צריך לכבוש ולרדות בה. הוא יודע שהנהר יכול כל הזמן לבוא, ושהשמיים והארץ לא נבראים רק פעם אחת אלא הם "בהיבראם", הבריאה מתחדשת כל יום ולכן היא גם יכולה להבריא.
במובנים רבים שני סיפור הבריאה בספר בראשית, הבריאה החד פעמית והבריאה המתחדשת תמידית יכולים להתוות את תודעתנו כשאנו מבקשים להבריא ולשמור על העולם שקיבלנו.
אולי עלינו להצמיח שני כנפיים: כנפי יראה וכנפי אהבה, כנפי פחד וכנפי אמונה, כנפי כעס וכנפי חמלה, כנפי ייאוש וכנפי תקווה. להחזיק שני פתקים בשני כיסים, ועל אחד שיהיה כתוב העולם הוא סופי והוא יכול להיהרס ואנו אתו, ועל השני יהיה כתוב העולם מתחדש תמידית, הוא יכול כל הזמן להבריא, ואנו יכולים להיות שותפים בתהליך הריפוי שלו.
האמת שאל התובנות האלו הגעתי לא דרך סיפורי בראשית אלא דרך שני חלומות מכוננים שחלמתי בשנה שעברה, לילה אחרי לילה.
לילה אחד חלמתי שאני חולה, החום עולה ואני מאדימה וכמעט נחנקת אבל אף אחד לא שם לב, וכולם ממשיכים כרגיל ומצפים ממני שאתפקד כמו תמיד ואתן להם את כל מה שיש לי ואת כל מה שהם צריכים ממני, ללא שום הכרה במצבי וללא שום הערכה. אני מרגישה על סף קריסה וכל גופי כואב. ולפתע אני מבינה שאני זה לא אני, אלא אני כדור הארץ המתחמם, ושאני (מירה) לא רואה אותי (הכדור), מתעלמת לגמרי ממצבי, התעוררתי מהחלום עם גוף כואב, חסרת נשימה.
בלילה השני חלמתי שאני נזרקת אל לב הכדור, אל הלבה הרותחת שבו, וחוויתי את האנרגיה העצומה בעמקי האדמה. לאנרגיה היה כח ריפוי מטורף והבנתי את העוצמות שיש בבריאה, שאין בכוחנו האנושי כלל להבין, להמשיג וגם לא להרוס.
התעוררתי מטולטלת וידעתי שאני כבר לא יכולה לחיות את חיי כרגיל אל נוכח המשברים האקולוגים שאנו חווים, שעלי לעשות את כל ביכולתי להתעורר ולהעיר את הסובבים לי אך גם לדעת שאין אני יודעת כלל מה יהיה וכיצד הריפוי יתרחש אלא רק שעלי להיות חלק ממנו, חלק מתהליך הבראת הבריאה.
בעולם האקטיביזם האקלימי אפשר למצוא כל מיני אנשים: מדענים, אוהבי טבע שונים, הרבה צעירים ובני נוער והפחד עורר אותם והם יוצאים לרחובות וזועקים, אבל לא תמיד מוצאים שם את אנשי הרוח, הסופרים, הפילוסופים, הרבות והרבנים, נדמה שהשאמנים היהודים עוד לא התעוררו אל הבריאה, ואל כל יצורי החי שבה. ודווקא אלה שיכולים לעורר את כנפי האמונה נעדרים מהשיח האקלימי.
עלינו כאנשי רוח וכחברי קהילות, לקיים את חלקנו ולהעלות את הבראת הבריאה על ליבנו ולקיים אותה בחיינו האישיים, הקהילתיים, והציבוריים.
מי ייתן ונזכה להתעורר, להיות שותפים בתהליך הבריאה ולחזות באד שישוב להשקות את הארץ, באוויר הנקי ושימלא את נשמת החיים של התינוקות הרכים, בחיות הפרא שזקוקים שנביט בהם ונוקיר את שמם וקיומם, שניתן לנהרות לזרום כל הזמן להשקות את הגן, שנצטרף אל השמיים והארץ בהיבראם, ונשוב אל הקדם או שמא ניברא גם אנו כתרבות וכבני אדם מחדש.
חלק מהדברים נכתבו בהשראתו של צארלס אייזנשטיין פילוסוף יהוד ופעיל סביבתי בארה"ב, ניתן לשמוע ולקרוא את דבריו באתר שלו בכלל ובפרט בקורס על אקלים – https://charleseisenstein.org/courses/climate/