לפחות שלוש התחלות נמצאות בפרשת בראשית. סיפור הבריאה הראשון, הפותח את הפרשה, את הספר ואת התורה כולה. הסיפור המסודר, הברור, המפריד והמגדיר – את ימות השבוע, ואת המים השונים, את הצמחים והחיות ואת האדם והשבת מכל מה שבא לפניהם:
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (בראשית א' 2-1)
סיפור הבריאה השני, שנותן מראה מקום – נהרות, וגבולות, ומיקום גיאוגרפי לסיפור המתאר את בריאת כל הדברים. אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת ה' אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ (שם ב' 2)
והסיפור השלישי, השושלת האנושית, שמתחילה מאדם, ונמשכת על פני עשרה דורות עד נוח. זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ (שם ה' 1) מי הוליד את מי. התורה אמנם לא מזכירה את הנשים היולדות, אבל כן מלמדת אותנו את הגניאולוגיה שהייתה חשובה לכותבי הסיפור, שמוביל אותנו מן האדם הראשון שנברא, אל מי שהיה יכול להיות האדם האחרון, והפך להיות שוב האדם הראשון, אחרי שאלוהים מתחיל מחדש את הבריאה.
שלוש התחלות, שמאפשרות גם לנו להתבונן ולבחור. להתבונן על הסיפור שנרצה לספר, על האפשרויות שהסיפור מציב בפנינו, ולבחור את הסיפור הנכון. הנכון לשנה הזו, הנכון להקשר המסוים, הנכון למסר שנרצה למסור.
ושוב נתחיל מחדש: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." (בראשית א', 27)
נתחיל את קריאת התורה, את החיים מתוך מלחמה וכאב, את ההתמודדות עם מציאות קשה ומורכבת.
סיפור הבריאה מספר לנו על עולם שלם שנברא, ובסופה של הבריאה לאחר שהכל היה מוכן, נברא האדם – זכר ונקבה יחד – בצלם אלוהים.
צלם – הוא הצל, או התבנית, או היכולת השכלית, או היכולת להבחין בין טוב ורע, או יכולת הבריאה וההולדה. בכל פרשנות שלא נבחר, יש בנו, בני ובנות האדם – מכל הצבעים והמינים, הדתות והאמונות – משהו מן האל.
בימים קשים אלה, קשה לפעמים לדמיין שכולנו באנו מאותו מקור. הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ (מלאכי ב', 10) מזכיר לנו מלאכי הנביא. לפני שבוע היינו עסוקים במלחמה פנימית, בתוכנו, על יהדות ודמוקרטיה, על מראה דמותה של החברה שלנו. והנה אנחנו בבכי משותף על מציאות, שאולי נכפתה עלינו ואולי יש לנו אחריות עליה, אבל הכאב, הפחד, חוסר האונים – כולם של כולנו כרגע.
ולכן חשוב בעיניי להזכיר דווקא עכשיו, שכולנו נבראנו בצלם אלוהים.
המשנה מספרת לנו שכדי להסביר לעדים את גודל תפקידם במשפט שעוסק בדיני נפשות, מזכירים להם כי כל בני האדם, כל האנושות כמכלול, וכל פרט ופרט שבה, כולנו תוצר של אותו אדם. וכל אדם הוא עולם מלא. ופגיעה בחייו של אדם היא חורבן של עולם מלא:
כֵּיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה…שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו…
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי;
לְלַמֶּדְךָ,
שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;
וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. (משנה סנהדרין, פרק ד' משנה ה בדילוגים)
הלוואי ונזכור את הראשית, את סיפור ההתחלה, את העולם המופלא והשלם והמוכן, שתפקידנו לשמור ולהגן עליו. הלוואי ונראה כל אדם, אישה וגבר, מכל הדתות והצבעים והגילים – ייצוג של צלם אלוהים בעולם. הלוואי ונזכור ולעולם לא נפסיק להזכיר, שכל פגיעה בכל אדם היא פגיעה בצלם אלוהים, והיא עלולה לפגוע בעולם מלא.
עם תפילה לימים שקטים, נאחל לעצמנו ולסביבתנו – שבת שלום