דרשות מפה ומשם

מתחילת ברייתו של עולם לא התעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה. וכך נאמר: "ויטע ה' אלוהים גן בעדן…" אף אתם כשאתם נכנסים לארץ ישראל, לא תתעסקו אלא במטע תחילה. (ויקרא רבה, כ"ה)

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים המה! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. (קהלת רבה ט')

"בראשית ברא אלהים" – מעשה שבא מין ואמר לר' עקיבא: העולם הזה מי בראו? אמר לו הקב"ה. אמר לו: הראני דבר ברור. אמר לו: למחר תבוא אצלי. למחר בא אצלו. אמר לו ר' עקיבא: מה אתה לובש? אמר לו: בגד. אמר לו: מי עשאו? אמר לו: האורג. אמר לו איני מאמין לך, הראני דבר ברור! אמר לו: ומה אראך, ואין אתה יודע שהאורג עשאו? אמר לו: ואתה אינך יודע, שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? נפטר (הלך) אותו המין. אמרו לו תלמידיו: מהו הדבר ברור? אמר להם: בני, כשם שהבית מודיע על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. (מדרש תמורה)

"בראשית ברא אלהים". משל למלך שהיו לו כוסות דקים. אמר המלך: אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעים, צונין הם מקריסים. ומה עשה המלך ערב חמין בצונין ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים יהיו חטאיו מרובים, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד? אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד: (בראשית רבה י"ב)

"בראשית ברא אלהים" – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קי"א) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

(רש"י לפרק א' פסוק א')

תודעת זכות כנגד זכות

אין אדם ואף לא שום קבוצה אנושית, הרשאים לטעון שיש להם זכות על ארץ כלשהי, שהרי "לה' הארץ ומלואה", ומכאן משמע שאין בכלל מובן למושג "זכותו של עם" על ארץ מסוימת, שהרי במציאות האנושית זכות זו איננה נתון טבעי, וגם אין לה שום בסיס משפטי, זאת משום שפסק דינו של אותו שופט כל הארץ שהוא לבדו המוסמך להכריע אינו ידוע לנו, אלא כאמור הקב"ה מוריש ארצות מסוימות לאומות מסוימות, והוא גם מוציא את אותה ירושה-מורשה מידיהן, אלא שבתודעת עם- ישראל הארץ הזאת היא ארצו, ותודעה זו לא ניתנת לערעור בהיותה מעוגנת בתורה.

אולם יש להביא בחשבון, שבמיקרה ספציפי זה של ארץ-ישראל, קיים כעובדה עם נוסף שבדומה לעם ישראל, גם בתודעתו מעוגנת העובדה שהארץ הזאת היא ארצו, ומכאן הקונפליקט הגדול שלא ניתן לפיתרון על-ידי העלאת טענת הזכות כנגד זכות, אלא מן ההכרח למצוא לבעיה פתרונות אחרים.

(שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע / ישעיהו לייבוביץ' עמ' 5)