השבת אנו חותמים את ספר ויקרא בצמד הפרשות האחרון לחומש זה. כאשר אנו מביטים בפרשה השניה מביניהן, פרשת בחקתי (כתיב מלא בחוקותי), נגלה דבר מעניין: בשתי העליות הראשונות תשעה פסוקים של הבטחות האל לעמו אם יקיימו את מצוותיו. גם ארבעת הפסוקים הראשונים בעליה השלישית ממשיכים באותה לשון חיובית ויפה של הבטחת האל לעמו אם יקיימו את מצוותיו. סך הכל שלוש עשרה פסוקים חיוביים. עשרים ושמונה הפסוקים הבאים כתובים בלשון קשה, ומבטיחים לעם צרות על גבי צרות אם לא יקיימו את מצוות ה'.
רוח דומה אנו מוצאים בדברי ההפטרה, דבריו של הנביא יחזקאל אל מנהיגי העם בגלות בבל הבאים אל הנביא לדרוש בה'.
הנביא מתחיל בהתקפה ברורה בצטטו את ה': כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הֲלִדְרשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי אלהים (יחזקאל כ' 3). מדוע אתם מבקשים לשמוע את דברי נביאי, שואל ה', ומדוע אתם מבקשים תשובה. הרי אתם, ממש כמו אבותיכם, עושים תועבות למרות כל ההנחיות שקבלתם ממני, מאז ימי משה רבנו ועד היום, ארץ מובחרת מכל הארצות. אני הוא זה שהוצאתי את עם ישראל מעבדות לחירות והבאתי אותם למדבר ונתתי להם חוקים ומשפטים ואת יום השבת. אני הוא שדרשתי מכם לכל אורך הדרך שלא להיטמא בעבודת האלילים המצרית ואני הוא זה שהביא אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש. ואתם, ממש כמו אבותיכם, לא האזנתם לדברי נביאיי, המשכתם לעבוד עבודה זרה.
וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם (שם, שם 12).
כאן בחרנו לסיים את ההפטרה, במילים הנשמעות כחיוביות. אבל אם אתם, הקוראים, סקרנים, המשיכו לקרוא את הפרק ותיווכחו כי הנביא ממשיך לנזוף בנציגי העם, שבאו אליו לדרוש ב-ה', ברוח פסוקי התוכחה שבפרשת בחוקותי. רק אחרי שהוא מטיף להם ומאיים עליהם מבטיח הנביא כי לבסוף ישתנה מעמדם של הגולים בבבל, הם יוכלו לחזור לארצם, אבל רק אם ילכו בדרך של קיום מצוות ה': וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם (יחזקאל כ' 42).
אנו קוראים את הפרשות וההפטרה בעיצומם של ימים חדשים בתולדותינו. ימים כמוהם לא היו בהיסטוריה האנושית כבר שנים רבות. מדענים והיסטוריונים טוענים כי מגיפה בסדר גודל כזה הייתה, אולי, רק בשנת 1918. האנושות אז לא ידעה איך להיזהר כפי שאנו יודעים היום, לכן היה מספר החללים כה גדול. אחרי תקופה מיוחדת במינה, בה לא יכולנו לקיים חברה מסודרת ובתי הכנסת היו סגורים על מסגר ובריח, אנו מתחילים לצאת ממש מהחושך אל האור. בקרוב יתחילו קהילות לקיים תפילות במסגרות מצומצמות, שיעורי תורה ולימוד יתקיימו לא רק בזום ובפייסבוק, אלא ממש סביב שולחן בקהילה. הגם שאינני מאמין שריבונו של עולם שלח את הקורונה כדי להחזיר אותנו בתשובה, כמו ששמעתי מכמה דרשנים ממחוזות אחרים, הרי שחייב לצאת מהמסע הזה, אותו עברה החברה בעת האחרונה, איזה מסר ברור לעצמנו.
הנביא, כצאצא למשפחת כוהנים, מדבר במיוחד על החשיבות הרבה של הפולחן והקרבת הקורבנות.
לא נביא אנוכי ולא בן כהנים, ולכן מסקנתי היא אחרת לחלוטין. העזרה ההדדית, שותפות הגורל והיחס לחלשים ולזקנים אותם חווינו בעת האחרונה יש בהם משום קיום מצוות ה'. אני רוצה לקוות כי חברתנו כולה, ולא רק יחידי סגולה מתוכה, תציב ערכים אלו בראש סולם ערכי ההתנהגות שלה גם אחרי שמגיפת הקורונה תחלוף מן העולם.
שבת שלום