אני לא יכולה לדמיין יום שעובר שאני לא בתנועה. אני ברת מזל שגדלתי במשפחה ששמה דגש על ספורט. כשהפכתי לאמא, הבילוי האהוב היה ההליכה מהגן עד הבית עם המון עצירות בדרך להתבונן בעולם. אחר כך, ליוותי את ילדיי ברגל או באופניים לבית הספר עד שהם התבגרו וכבר הולכים לבד. הייתה תקופה שהגעתי לבית הספר כל יום שישי לסובב חבל קפיצה, כדורים וצלחת מעופפת כדי לעודד ילדות וילדים לזוז ולהבין כמה פשוט וכייף לשחק במגרש.
אולי בגלל הרקע הזה, כשאני קוראת את פרשת בחקתי, תשומת לבי נמשכת מיד להביטוי שפותח את הפרשה: (ויקרא כ"ו, 3) "אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם." המשמעות של שמירה ועשיית מצוות די ברור לי, אבל הציווי ללכת בחוקות ה' זועק אלי דרשני. איך אפשר ללכת בחוקים?
לא רק זה, מתברר שצורות הפועל "ללכת" מופיעות בפרשה שמונה פעמים. למשל, אחת ההבטחות שאלהים מבטיח שכר לקיום מצוות היא (ויקרא כו, 12), "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵֽאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם." ולהבדיל, אלהים מבטיח קללות על אי-קיום מצוות כך (כו, 21): "וְאִם־תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם." במילים של היום, אם אנחנו "מתכסחים" עם אלהים, הוא יעניש אותנו.
חלק מהפרשנים המסורתיים מתעלמים מהתופעה הזאת ופשוט אומרים ש"ללכת" הוא כמו "לקיים". אחרים רואים משמעות מיוחדת במילה הזאת – סימן של דרישה לעשות מאמץ מיוחד.ביאור הכלי יקר (פראג, המאה ה-17) טוען שזה אומר שאדם צריך להרגיל את עצמו ללכת פיזי לבית המדרש כדי ללמוד תורה ולהבין את טעמי המצוות. בהבטחת ה' להתהלך איתנו יש רמז שמי שמקיים מצוות ירגיש לא רק את הנוכחות של אלהים אלא יחווה אותו כפעיל, ישות שכל הזמן זזה ממקום למקום.
כשאני קוראת את הפרשה הזאת, אני מרגישה הרבה תנועה. עיסוק במצוות הוא לא עניין סטטי אלא דינמי מאוד. יש תחושה של עשייה – האדם המשתדל, האדם המביא את עצמו ממקום אחד למקום אחר באופן פיזי ורוחני. גם אלהים תמיד בתנועה מתקרב ומתרחק, בא והולך. הטקסט נותן תחושה שכפי שאלהים כביכול משתנה ומתפתח, מחפש ומתרגל, כך גם אנחנו בני האדם.
בשיעור שלמדתי עם ד"ר רוחמה וייס, פרופסור לתלמוד בהיברו יוניון קולג', היא סיפרה שהרבנים בתקופת המשנה למדו תוך כדי הליכה. היא נתנה לנו תרגיל להסתובב בקמפוס בחברותא (בזוגות) וללמוד כמה משניות בעל פה ביחד. תוך כדי הליכה הרגשתי שיש לי יותר אנרגיה בגוף ושאני יותר מרוכזת בלימוד מאשר כשאני יושבת בכיסא בכיתה. חשתי את החיבור בין לימוד תורה לבין העולם האמיתי.
פעם אחרת, הציעו לי סדנה עם מומחה במיינדפולנס שלימד "מדיטציה בהליכה". תוך כדי הליכה איטית למדתי לשים לב במיוחד לרגליי, לגופי, לאדמה ולכל מה שקשור להליכה – התחושה של רגל, הקול של הרגל על האדמה והקולות מסביב, המגע עם האוויר או עם חפצים בסביבה. הרגשתי את ניצוץ האלוהי בחיבור בין הפנים לבין החוץ. בנוסף, מחקר מוצא שתנועה עוזרת לילדים לשפר זיכרון, להבין פרספקטיבות שונות, לפתח שפה ולקבל החלטות. כשמשלבים תנועה עם דיבור, הלמידה עולה ב-90%.ואני מניחה שאפשר ליישם את המסכנות עבור גם כן עבור מבוקרים.
התורה מלמדת אותנו שקיום מצוות הוא לא משהו שנשאר במקום. מצוות תמיד בשיח עם הסביבה המשתנה, עם בני אדם שונים וקהילות שונות, ועם האדם בשלבים שונים בחייו. המעשה הכי בריא בעולם הוא תנועה – להזיז את הגוף, לקבל פרספקטיבה חדשה, לתרגל הקשבה ותשומת לב ולפתח את היכולת להסתגל לנסיבות חדשות.
שבת שלום