וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ (במדבר כ"ב 2)
בסופה של פרשת חוקת, מסופר על מלחמת ישראל באמורי. מלחמה שמתחילה בכך שסיחון לא נותן לבני ישראל לעבור בארצו ונגמרת ב: "וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כׇּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ׃" ( במדבר כ"א 35)
לבלק יש סיבה לפחד. הא יודע איך נגמרה המחלוקת בין ישראל לאמורי. אולי הוא לא יודע את סיבתה הראשונית, ואיך אפשר היה למנוע אותה, אולי הוא יודע את הסיבה אבל לא איך התדרדרה המחלוקת הזו לכדי השמדה המונית. אבל לבלק יש סיבה לפחד.
מהי התגובה הראויה בעת פחד? חשש מסכנה?
בלק יכול היה להגיב בדרכים שונות – בין התגוננות מצד אחד, דרך ניסיונות שלום ופיוס עד יציאה למלחמת הגנה בקצה השני.
בלק הוא הדמות השנייה בתורה שרואה את התנהלות ישראל, שהתורה מספרת לנו את נקודת מבטה. הראשון היה יתרו, קצת אחרי יציאת מצרים, שראה את עבודתו של משה, ומציע לו ליצור חלוקת אחריות כי אחרת הוא יקרוס תחת העומס.
בלק, נמצא בעבר השני של הסיפור – אנחנו כבר בשנה האחרונה לנדודיהם, מתקרבים אל הכניסה לארץ.
אם בתחילת הסיפור נקודת מבטו של יתרו היא חיצונית, אך מבקשת להאיר על ההתנהלות הפנימית של משה ובני ישראל, נקודת מבטו של בלק הרואה את המלחמות שמנהל ישראל, היא חיצונית. איזה מן עם/שבט/קבוצה היא זו המתהלכת ביננו? מי יערוב לנו שהאנשים הללו לא יפגעו גם בנו? מי יודע את מי עוד הם מתכננים להשמיד?
סיפור ההשמדה של האמורי הולך לרוב לאיבוד בין שלל הסיפורים של פרשת חוקת לבין הסיפור על בלעם, האתון והקללות שהופכות לברכות. אבל הקללות, או הרצון לקלל, לא מגיע משום מקום. יש לו הסבר, הקשר, סיבה. לבלק יש סיבה לפחד, והדרך שהוא מתמודד עם הפחד היא לנסות לפגוע בעוצמתו של האנשים שהוא רואה בהם כמסכנים את קיומו.
אולי לישראל הייתה סיבה לכעוס על האמורי, אולי האמורי היו צריכים לתת לישראל לעבור בשטח שלהם. אולי הכל יכול היה להיות אחרת.
למזלנו, בלעם קבל רשות רק לומר רק את המילים שאלוהים שם בפיו, ולברך את ישראל. מי יודע מה היה קורה אם לא.
אבל לבלק הייתה סיבה לפחד, ואסור לנו לשכוח את זה.
שבת שלום