זמר לשבת: פרשת תצוה

אני עושה לי מנגינות

מלים: חיים חפר

לחן: דובי זלצר

פרשת תצווה הנקראת השבוע מוקדשת ברובה לתיאור מדוקדק של בגדיהם של הכהנים המשמשים בקודש. מעיל, ועליו אפוד, ועליו חושן, ועליו אבנים שכל אחת מהן מייצגת את אחד משבטי ישראל–הכל מתואר בפרטי פרטים. הכהנים מתהדרים בבגדים שמבדילים אותם מיתר העם, ושומרים על אווירה מעוררת כבוד ויראה בעת עבודת הקודש. הכהן מייצג את הקודש, ואם משהו בחזות שלו ייפגע, הדבר עלול להוביל לזלזול בקרבנות, וכתוצאה מכך גם לזלזול באל. בפירושו לעניין אחר מתאר הרש"ר הירש את הדבר כ"אחדות של המושלם"–הקרבן צריך להיות מושלם, וכך גם מי שמקריב אותו,לעמוד בפני האלהים בצורה השלמה ביותר שאליה אנו מסוגלים.
בנוסף לכל אלה ובהמשך לפרשה הקודמת, הפרשה גם ממשיכה בתיאור פנים המשכן, והפעם מתמקדת במזבח:
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ; מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו.וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו; וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה.וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה.
שמות ל', א'-ו'

אודה (ואולי קצת אבוש), אני מתקשה למצוא משמעות בפרטים הללו. בניגוד לעניינים אחרים שבהם דנה התורה, שהם אולי רחוקים מעולמי אך אני יכולה למצוא בהם עניין, אין בפרטי הפרטים האלה כדי לעורר את סקרנותי או להלהיב את דמיוני. מה שנשאר לי, הוא להציע בניין של משכן אלטרנטיבי, ולהמיר את הקרבנות במוסיקה. זהו האמצעי העיקרי שאותו אניי כולה לגייס היום לעבודת ה'. יופיו של השיר "אני עושה לי מנגינות" הוא בלחן של דובי זלצר שמהדהד בתוכו קולות של רומנסה ספרדית, ובמלותיו של חיים חפר שמאפשרות לנו למהול מעט קודש לתוך החול–הניגונים משוטטים בין חצרות בתים, עולים בסולמות, מתרוממות כלפי מעלה, ואולי בסופו של דבר מצליחות גם לבנות את המקדש.