זמר לשבת: פרשת וישלח

למה מתכוון יעקב אבינו כאשר הוא אומר " קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ"?

הגמרא במסכת שבת לומדת מן הפסוק הזה שמוטב לו לאדם לא לקחת סיכונים מיותרים:

אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס –

שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א

כלומר, ניסים מתרחשים, בוודאי, אבל הם באים במשֹורה, ואל לו לאדם להגיע למצב שבו הוא מסתכן אחרי שכבר "בִּזבז" את כל הניסים שהיה ראוי להם באותו הרגע. אפשר להאמין בניסים, אבל לא כדאי לסמוך עליהם. זה אולי ההיפך הגמור ממה שכתב ברוח מבודחת על החיים בארץ הסאטיריקן אפרים קישון:

זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם….

דווקא קישון החילוני-במפגיע אומר ההיפך מן הגמרא הספקנית לגבי האפשרות לנס בכל רגע ורגע – מובטחים לנו ניסים ועלינו להיערך בהתאם.

מקור חז"לי אחר, הספרא לפרשת שמיני, מפרש שבביטוי "קטונתי מכל החסדים" יעקב מצדק את הדין. יעקב יודע באותו הרגע שהוא עלול להיות בסכנה גדולה, והוא מקבל באהבה את העובדה שייתכן שהפעם הוא לא ייוושע בדרך ניסית.

ה"שפת אמת" הלא הוא האדמו"ר הראשון מגור, מתבונן על הדברים מן הזווית החסידית:

"קטונתי מכל החסדים" – שגם זה שקטן בעיניו גם כן מחסדי ה' יתברך. ויש לומר עוד שעל ידי החסדים שעשה עמו ה' יתברך הכיר כי קטן הוא. כי כן הוא שע"י גודל חסדיו שרואה האדם, על ידי זה מבין קטנותו:

שפת אמת בראשית פרשת וישלח

ובדרשה נוספת מבאר השפת אמת את גישתו:

כי גם מה שקטנתי הוא על ידי החסדים … מכל חסד צריכין לבוא להכנעה ובושה ע"י שמבינים שאין זוכין לזה רק בחסדו יתברך. וזה סימן שהוא חסד אמת. כי חסד לאומים חטאת. שבאים על ידי זה לגאוה ואינו דבר של קיימא. וז"ש חז"ל כי הקדוש ברוך הוא משהא לצדיקים וממהר לרשעים פירוש שלהרשע נותנין מיד כשעושה דבר טוב ומתגאה ונופל לשאול תחתית. אבל לצדיק אין השי"ת נותן לו עד שמתקן עצמו כראוי שיוכל לקבל בטוב ולידע כי הוא בחסד עליון.

בעבור השפת אמת "קטונתי" הוא תוצאה רצויה. אדם צריך לכוון את עצמו להכיר בקטנותו, וכאשר הוא זוכה לחסדים רבים תיתכנה לכך שתי תגובות. האחת (מה שהוא מתאר כחסד לרשעים או לגויים) – גאווה גדולה על כך שזכה בחסד האלוהי. והשניה – תגובתו של הצדיק שהיא התגובה הראויה בעיניו, להכיר עד כמה גדולים מעשי האל ועד כמה קטן הוא, האדם.

דומתני כי לרבים מאיתנו יש ברגעים של שמחה ושל תחושת הישג הרגשת "קטונתי מכל החסדים". כאשר אני מתפנה לרגע מן הטרדות והתסכולים היומיומיים אני מוצאת מידי פעם רגע של נחת בהתבוננות על כל אותם דברים שבהם נתברכתי ושואלת את עצמי – האם זה מגיע לי? האם לא קטונתי מכל החסדים? אולי לא אני, אבל בוודאי הוריי, במקלם עברו את הירדן הזה כשבקושי כותנתם לעורם, ועתה היינו לשני מחנות. האם לא קטונתי מחסדי משפחה, חסדי בריאות, חסדי אהבה. אולי משום כך שירו של יונתן רזאל אהוב עלי במיוחד.