זמר לשבת: פרשת בלק

סיום

מלים: נתן אלתרמן

לחן: מיקי גבריאלוב

זהו סיפור לא מכאן ולא מעכשו, שמגולל את קורותיו של מכשף רכוב על אתון מדברת. בניגוד לשאר העלילה, סיפורם של בלק בלעם והאתון מתואר כעניין פנימי של בני העם המואבי, ולאורך כל אורכה נדמה שבני ישראל כלל לא מודעים אליה.

סיפור המעשה ידוע – בלק בן ציפור מלך מואב חושש מאד מבני ישראל:

עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה

(במדבר כ"ב)

האיום הישראלי של אז הוא האיום האיראני של היום, סכנה אזורית קריטית, נדרשת בדחיפות הקדמת תרופה למכה, שאם לא כן עתיד עם ישראל הגדול והמתעצם לאכול את האדומים בלי מלח, כלחך השור את ירק השדה. משום כך מבקש בלק לגייס את בלעם בן בעור, מכשף כל יכול, שידוע בכך שדבריו, בין אם אלה הן ברכות או קללות, מתקיימים ככתבם וכלשונם. שליחיו של בלק פונים אל בלעם כדי שישית קללה על עם ישראל החזק והמסוכן. בלעם אינו מביע התנגדות עקרונית לרעיון, אבל מבהיר כבר מן הרגע הראשון לשליחיו של בלק שכוחותיו מוגבלים –

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי.

(שם)

במלים אחרות, אין לי בעיה, אבל תזכרו שאני רק בורג קטן במערכת הכישוף, ותמיד עלי לקבל אישור מהבוס. הבוס, מצידו, משיב לבלעם תשובה נחרצת שאסור לו להשתתף במעשה. בלעם מסביר לשליחיו של בלק את המצב לאשורו: אני רק עובד פה, אין לי בעיה עקרונית לבצע את המשימה, אבל לא קיבלתי הנחיה לעשות זאת, אני מוכן לנסות שנית לקבל אישור –

לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה,

וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה; וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי.

(שם)

בסופו של דבר, האישור לפעולה מאלהים, אך הביצוע – כושל. תחילה מסרבת אתונו של בלעם להתקדם בדרך משום שמלאך ה' נגלה אליה וחוסם את דרכה, ובהמשך, כאשר בלעם מצליח להגיע אל מחוז חפצו, הוא מנסה את כוחו בקללה שלוש פעמים, אך תחת זאת מזכה את עם ישראל בברכות בלתי נשכחות. אחת מן הברכות הללו נשזרה ברבות הימים בסידורי התפילה:

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

(במדבר כ"ד)

ברכה אחרת, "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", הייתה לנגד עיניו של רבי עקיבא שתמך במרד והאמין בכוחו של שמעון בן כוסיבא והחליט לשנות את שמו בעקבותיה ל"בר כוכבא".

באופן פרדוקסאלי, לאורך כל הסיפור הפתלתל בלעם מצליח לראות את המציאות לאשורה רק כאשר הוא לא מנסה לראות אותה. כאשר בלעם ערני וחושיו מחודדים – הוא לא פוסל על הסף את האפשרות להיענות לבקשתו של בלק בן ציפור לקלל את בני ישראל. במצב של עירות הוא גם לא מצליח לראות את מלאך אלהים שעומד וחוסם את דרכו כשחרבו שלופה. דרושה פעולה אלהית מיוחדת כדי לאפשר לו לראות דבר שכל חמור יכול להבחין בו:

וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ

וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:

(במדבר כ"ב)

המלאך מתגלה דווקא לאתון, ואילו בלעם, מכשף בעל שם שניחן בלי ספק ביכולת נבואית, אינו מצליח לראות אותו לפני ההתערבות האלהית. ראייתו של בלעם מתחדדת רק כאשר הוא עוצם את עיניו – אלהים מתגלה אליו בלילות. כאשר שליחיו של בלק שואלים את בלעם שאלות, הוא מבקש "לישון עליהן לילה" ואת התשובות הסופיות הוא יכול לספק רק כאשר הוא מתעורר בבוקרו של ליל ההתגלות.

בלעם, שרואה מה שאינו צריך לראות, ואינו רואה מה שצריך לראות, הוא ההתגלמות של האנושיות – של הרצון שלנו לא לתת לעובדות לבלבל אותנו, הרצון לראות את הדברים כפי שהיינו רוצים שיהיו ולאו דווקא כפי שהם לאשורם. אלהים, וגם נתן אלתרמן, מבקשים מבלעם – עיזבו את המשקפיים, לא הם אלה שעוזרים לכם לראות. אם אתם באמת רוצים לראות משהו, תיפטרו מן המשקפיים המעוותים, לכו לישון ותנו לכל העכבות והמגננות לשקוע – ואולי אז תוכלו סוף סוף לראות את האמת.