שנים רבות לאחר זמנו של יוסף, שהיה איש מאוד חשוב במצריים, קם פרעה חדש אשר כלל לא שמע על יוסף. הפרעה החדש רואה את בני ישראל כעם עצום ורב אשר מאיים על המצרים. פרעה מחליט לדכא את בני ישראל כדי שלא יתחזקו עוד. המצרים הופכים את בני ישראל לעבדים שייבנו עבורם את ערי מצרים פיתום ורעמסס. בני ישראל עובדים עבודה קשה בחומר ולבנים וגם בשדות מצריים. אך ככל שמענים את עם ישראל כך הוא מתרבה ומתחזק. פרעה גם מצווה על המיילדות של העבריות שפרה ופועה להרוג כל בן עברי שנולד. המיילדות מסרבות ו"מחיות" את הילדים. כשפרעה שואל אותן מדוע לא עשו כמצוותו הן אומרות שהנשים העבריות הן כמו חיות שיולדות לפני שהמיילדת בכלל מגיעה. פרעה מצווה להשליך את כל הבנים העבריים שנולדים ליאור.

בפרשה זו מסופר גם על הולדת משה רבנו. אמו יוכבד מפחדת מגזרת פרעה ומסתירה אותו במשך שלושה חודשים. כאשר לא יכלה עוד להסתיר אותו היא מכינה תיבה מגומא וזפת מצופה בחמר, מכניסה את משה אל התיבה ומסתירה אותה בין קני הסוף על שפת היאור. מרים אחות משה מתבוננת מרחוק לראות מה יעלה בגורלו של משה הקט. בדיוק אז מטיילת על שפת היאור בת פרעה ויורדת לרחוץ בנהר. היא רואה את התיבה ובתוכה תינוק בוכה. בת פרעה מרחמת על משה התינוק ומבינה שהוא עברי. מרים מגיעה ממקום מסתורה ואומרת לבת פרעה שהיא תקרא לאישה עברית שתניק את הילד. בת פרעה מסכימה ומרים מביאה את יוכבד אמו של משה להיות לו למינקת. יוכבד מניקה את משה עד שהוא גדל ואז מביאה אותו לבת פרעה להיות לה לבן. בת פרעה נותנת לו את שמו- משה.

כאשר משה גדל הוא רואה את עמו סובל מעול השעבוד המצרי. יום אחד הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי. משה מכה את המצרי והורג אותו. כאשר הדבר מתגלה פרעה רוצה להרוג את משה ולכן משה בורח למדיין. במדיין נישא משה לציפורה בתו של רעואל כהן מדיין לאחר שהציל אותה ואת אחיותיה מפני רועים בבאר שלא הרשו להן להשקות את צאנן. ציפורה יולדת בן למשה ושמו גרשום.

בסבלם הגדול זועקים בני ישראל לאלוהים, הוא שומע את זעקתם ונזכר בבריתו עם יעקב.

בפרשתנו אחד הסיפורים המפורסמים בתנ"ך- סיפור הסנה הבוער. משה רועה את צאן רעואל במדבר ומגיע אל הר חורב שנקרא "הר האלוהים". בהר חורב מתגלה אל משה מלאך האלוהים מתוך שיח הסנה הבוער באש אך איננו מתכלה. משה רואה את הפלא הזה ומתקרב כדי לראות כיצד זה ייתכן. אז קול קורא למשה מתוך הסנה "של נעליך מעל רגליך" (שמות ב ה).

הקול קורא "משה משה" ומשה מצהיר "הנני". אלוהים מספר למשה שהוא אלוהי אברהם יצחק ויעקב אבותיו של משה. אלוהים שמע את זעקת העם וכעת ירד להציל אותו מפני המצרים ויביא אותו לארץ זבת חלב ודבש. אלוהים מודיע למשה שהוא נבחר להישלח לפרעה ולדרוש את שחרורם של בני ישראל. משה מאוד מודאג מתפקידו החדש ומפחד שאף אחד לא יאמין לו ובמיוחד שבני ישראל לא

יראו בו את שליח האל. אלוהים נותן לו אותות שבזכותם ירכוש את אמונם של בני ישראל. הוא הופך את מטהו של משה לנחש והופך את ידו למצורעת ואז מחזיר אותה למצב רגיל.