חכמים עמדו על כך שבפסוקים הללו מצויים מטבעות לשון יחודיות ויחידאיות. הצירוף "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר" מופיע במקרא כולו פעם אחת בלבד כמו גם הפסוק " יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה". ללמדנו, כי שעה זו של בין השמשות, של חילופי מנהיגות, היא שעה יחודית ויחידאית והלשון הננקטת בה משקפת את סערת הנפש בה נתון משה בפרט ואת גודל השעה בה נתון העם בכלל.
לפי פרשנות רש"י והמדרש, הפסוק "יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר אשר על העדה" הנו בלשון תפילה. למעשה, משה בשיחו עם אלוהיו אמר לו:"ריבונו של עולם! גלויה לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומים זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" . כלומר, משה מבקש מנהיג שיוכל להתייחס בסובלנות אל כל הדעות. "איש על העדה" .
לכאורה, פנייתו של משה לאלוהים למנות לו יורש הנה תמוהה. שהרי, ניתן היה ללמוד מדברי אלוהים למשה בתחילת הפרשה כי היורש הנו פינחס:
ויְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל )שם כה, יא – יג).
למרות דברי השבח של אלוהים על פינחס, משה אינו משתכנע. פנייתו אל אלוהים בבקשה שימנה לו יורש משקפת את דאגתו. אומנם, משה אינו נוקב בשמו של המנהיג המועדף עליו, אך מפירוט התכונות הראויות למנהיג שיבוא אחריו, אנו למדים כי בפינחס לא מצויות תכונות אלו. משה מבקש בתקיפות מאלוהים שהמינוי יתבצע באופן מידי ובאמצעות פקודה.
הרבי מקוצק מתייחס בדרשתו לפרשה זו לנושא היורש של משה ושואל: "מדוע לא ביקש משה למנות לו מחליף מיד אחר חטא מי המריבה כאשר נודע לו שלא ייכנס לארץ? והוא משיב: "משום שקודם למעשה זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון שנדקר על ידי פינחס, חשב משה כי בוודאי ימלא את מקומו פינחס קדוש ה', אבל עתה אחרי שראה קנאתו לשם ה', אף שהיה גדול מאוד אליו קדושתו, והשם יתברך אמר "הנני נותן לו בריתי שלום" ועצר את המגיפה מעל בני ישראל, אף על פי כן אמר משה, קנאי לא יכול להיות מנהיג ישראל "לזאת יפקוד ה' איש על העדה" (עמוד האמת עמ מב).
כלומר, על-פי תפיסתו של משה קנאות פוסלת אדם מהנהגת העם. על המנהיג להיות אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: (שם כז, טו – יז). כלומר המנהיג הראוי הוא מנהיג בעל ראיה ממלכתית רחבה, פתוח וסובלני מחד, ומנהיג התופס עצמו אחראי לביטחונו של העם בכלל ושל כל יחיד בפרט, מאידך.
משמעות הפסוק לפי רש"י הנה : " לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחים את חילותיהם למלחמה אלא כפי שעשיתי אני (משה) שנלחמתי בסיחון ובעוג. דהינו נדרש מנהיג שילך לפני המחנה הן בשעות של בנין ויצירה והן בשעות משבר ומלחמה.
על כך אומר פנחס פלאי (בספרו "תורה היום"), כי משה מבקש שיורשו יהיה אדם אשר יוכל להוציא את העם למלחמה מחד, ולהביאם בחזרה ממנה, מאידך. משה מטיב לדעת כי הוצאת אנשים למלחמה אינה דומה להבאתם חזרה הביתה. המשימה השנייה קשה הרבה יותר מן הראשונה. מנהיג אמיתי צריך להיות מסוגל לבצע את שתיהן. כלומר, אל לו למנהיג לחקות מנהיגים השומרים על חייהם רחוק משדה הקרב, אך אינם נמנעים לשלוח לגיונותיהם למלחמה על אף האבידות הרבות.
כמה רלבנטית למציאות חיינו הנה הדרישה של משה, שהמנהיג יוכל להיות המוציא ולהיות המביא את העם לביתו… עד כמה אנו מייחלים למנהיגים שנוכל לסמוך עליהם שכאשר הם שולחים ומוציאים את הבנים והאבות למלחמה , הם גם דואגים להביאם חזרה הביתה בשלום כאילו היו בניהם. יעיד על כך המאבק הציבורי הממושך על החזרת גלעד שליט מהשבי.
תכונה נוספת הנדרשת מהמנהיג היא שיהא כרועה לצאן "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (שם כז, יז). רועה הצאן מסמל מנהיגות. על משה רועה הצאן נאמר במדרש (בשמות רבה ב, ב) אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו יבוא וירעה בעמו. דהינו, מנהיג המגלה כלפי עמו חמלה ואמפטיה בצמתים רבים של קושי, של משבר ושל חוסר אמונה כדוגמת משה עצמו.
חז"ל לימדו אותנו, (תלמוד הבבלי עירובין ס"ה ע"ב), כי האדם נבחן בכיסו, בכוסו ובכעסו. גם בשעה של שבר אישי משה אינו עסוק במנויים של בני משפחה וחברים, אלא דואג למנהיג שיוכל להשלים את המלאכה שהוא החל בה. הוא דורש מאלוהים למנות מנהיג לא קנאי, מנהיג שיוכל להוציא את העם ללחום את מלחמותיו ולהביאו למחוז חפצו. מנהיג המתנהל עם עמו כרועה צאן. משה עמד במבחן מינוי יורשו באומץ, ביושר ובגילויי אחריות ומסירות.
בימים אלה, כשאנו נתונים במשבר מנהיגות חמור, כאשר שנים משרי ממשלה נשפטו בעוון שוחד וגניבת כספי ציבור, נדמים דבריו של משה לאלוהים כ"דברי אלוהים חיים". התכונות שאותן אני מבקשת ממנהיגי הן שלא יקִנֵּאו לֵאלֹהים, שלא יקנאו לארץ, שכן "יקנאו" לאהבת חינם בין כל שכבות הציבור. מנהיגים שיוכלו להתעלות מעל לשיקולים מפלגתיים צרים, ולהעמיד את טובת היחיד וטובת הציבור, את בטחונו ואת שלומו לנגד עיניהם, מנהיגים "אשר על העדה".
מלות השיר אלוהים (ביצוע: תופעת דופלר, מילים ולחן: ברוך פרידלנד) מבטאות את הכמיהה למנהיגות ראויה ואת הקושי לממשה:
כל אחד רוצה בכבוד ועוצמה
אין משפט, יש רק הכרזות מלחמה
הנבואה ניתנה כבר מזמן לשוטים
אין שלום ואין גם מנהיג אמיתי
אז תגיד לי מי פה ינהיג את עמי
אם לא אתה אלוהים…