הפטרת פרשת נשא, שהיא הפרשה הארוכה ביותר בתורה, קשורה בשל חלק קטן מהפרשה- תורת הנזיר. תורת הנזיר מפרטת את המעמד המיוחד שיש לנזיר או לנזירה:
וידבֵּ֥ר ה' אֶל מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽ-ה'׃ מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙
לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃ (במדבר ו, 1-3)
כמו כל סיפור התהוות של גיבור על, ההפטרה נפתחת בימים של אי שקט. בני ישראל נתונים לאלימות והתקפות חוזרות ונשנות מצד הפלישתים, מזה ארבעים שנה. מתוך
ההקשר הרחב, של כל בני השפלה שמצויים תחת איום, הסיפור כמו עושה זום אין למשפחה אחת, משפחת מנוח הדני מצרעה. מנוח ואשתו רוצים ילד, אך לא יכולים להתעבר.
מלאך ה' נגלה בפניהם עם ההבטחה הבאה: וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה נָ֤א אַתְּ עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃ וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל
תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃ כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא יַעֲלֶ֣ה עַל רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ (שופטים, י"ג, 3-5).
אשת מנוח (כי הרי שמה אינה מופיע למרות מרכזיותה לסיפור), חוזרת הביתה ומדווחת על המפגש הזה. מנוח מבקש גם הוא לפגוש את אותה הדמות המסתורית ובהמשך
הוא אכן פוגש אותו ומקבל את הנבואה גם הוא. הזוג מבקש לכבד את הזר באוכל ובמשקה, אך כמלאך ה', הוא מסרב. הזוג מקריב קורבן תודה ונבהל לרגע מההתגלות האלוהית. אך הימים עוברים, החיים חוזרים למסלולם והנזיר המפורסם ביותר בתולדות ישראל, שמשון שמו, נולד. וההפטרה נחתמת בפסוק הדרמטי, שכמו קורא לנו להמשיך ולקרוא את עלילותיו של הגיבור: וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ ה' לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל.
עלילות שמשון ידועות ומוכרות. לרגע נתמקד בדמותם של מנוח ואשתו. מעניין לציין שההתגלות הראשונית היא לאשת מנוח. מנוח עצמו לא מאמין לה. בהתגלות השנייה,
המלאך שוב מתגלה רק לאשת מנוח אבל הפעם מוכן לחכות למנוח בעצמו. גם חז"ל לא אהבו לקרוא לדמות שחוותה התגלות "אשת", ולכן העניקו לה שם: "ואשתו עקרה ולא ילדה" – מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו. הוא אומר לה: את עקרה ולכך אינך יולדת. והיא אומרת לו: אתה עקר ולכך לא ילדתי … "וירא מלאך ה' אל האשה" – מכאן אתה למד שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה. לכך דבר עמה.
ולפי שראתה במלאך נקראת שמה הַצְלֶלְפּוֹנִי, שהיתה פונה במלאך. ואין" צלל" אלא מלאך, כמו שאתה אומר: "כי על כן באו בצל קורתי" (בראשית י"ט 8). להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה. ברם הכא שבא המלאך אצלה לפי שהיתה צדקת לכך נקראת "הצלל".
(במדבר רבה פרשה י סימן ה)
מנוח והצלל, מגדלים את גיבור העל העברי הראשון. גיבור שבו בזמן מובחן בשל כוחו הפיסי הרב והן בשל מסירותו לאלוהים, נזיר לאלוהים שלא גוזר שערותיו ולא שותה יין.
זהו סיפור התהוות (origin story, בלשון חובבי וחובבות סוגת גיבורי העל והקומיקס) מרתק, שזורע את הזרעים לסיפור חייו המופלא של שמשון. אביו ואמו, שחיו בימים של סערה וסכנה,
חוסר היכולת להיכנס להריון, ההתגלות, המפגש עם המלאך, הקרבן, ההבטחה ורוח אלוהים שמפעמת בשמשון.
שמשון שיהיה למגן ולנוקם הגדול של שבט דן.
שמשון הוא דמות מאתגרת. אך כמו גיבורי על רבים הוא מראה שעם כוח רב יש גם אחריות גדולה. הוא נהיה אחרי לשלומם של בני ישראל ומגינם, אך יש לו גם נקודות תורפה
ברורות. ראשית, שמשון אהב נשים מאוד והן לעיתים הסיטו אותו מהמסלול. שנית, אם מישהו היה מגלה את סודו, כפי שתעשה דלילה בהמשך, הוא מהר מאוד יאבד מכוחו.
מעניין, שהממציאים המודרניים של סוגת גיבורי העל והקומיקס, היו גם הם יהודים. ג'רי סיגל וג'ו שוסטר היהודים, המציאו את דמותו של סופרמן, מגן היהודים שנלחם כנגד
הכוחות הפאשיסטיים בעולם. סטן לי (שנולד כסטנלי מרוין ליבר) המציא את הדמויות של ספיידרמן ואחרים.
כנראה שהחלום היהודי שגיבור על חזק יגיע ויושיע אותנו מתחיל פה.
אך יש לשמשון צד אפל. קשה לא לקרוא את הפרקים על שמשון במנותק מימי הלחימה של ישראל 2021. כאשר הוא נתפס בסופו של דבר, ומתעוור הוא קורא: נְקַם אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י עֵינַ֖י (שופטים, ט"ז, 28)
פסוק זה נהיה לשיר וסיסמא של קבוצות קיצוניות ואלימות בחברה הישראלית הקוראים לאלימות קשה כנגד ערבים והם שרים אותו בהתלהבות והתלהמות משיחית מסוכנת.
גיבור העל נהיה להשראה לנקמה.
ויש גם קריאה אחרת. נשית. רכה יותר. הזמרת היהודייה האמריקנית שהיגרה מברית המועצות לשעבר, רג'ינה ספקטור מציעה את הקריאה היפה הזו בסיפורו של שמשון,
היא מדברת בשמה של דלילה:
אתה היית המפלה המתוקה שלי.
אהבתי אותך ראשון, אותך ראשון… …שערך היה ארוך כאשר רק נפגשנו. שמשון חזר למיטה, ושערות מעטות על ראשו אכל פרוסת לחם אחיד וחזר למיטתי וספרי ההיסטוריה שכחו אותנו התנ"ך כלל לא הזכיר אותנו, אפילו לא פעם אחת…
|
….שמשון בא למיטתי
ואמר לי ששערי אדום סיפור לי שאני יפה וחזר אל המיטה. אני גזרתי את שערותיו בעצמי, במספריים כהות לאור הירח והוא אמר: טוב עשית, ונישק אותי עד עלות השחר. וספרי ההיסטוריה שכחו אותנו התנ"ך כלל לא הזכיר אותנו, אפילו לא פעם אחת… |
שירה של ספקטור (המלווה במנגינה יפיפייה) מעדנת את הסיפור, מסבירה את מעשיה של דלילה ומרככת את דמותו של שמשון הנוקם.
בימים אלו, כאשר סיפורי גיבורי העל מבקשים יותר מתמיד להגדיר "טובים" מול "רעים", בעוד המציאות נהיית אפורה ומורכבת מיום ליום,
סיפור לידתו של שמשון יכולים להעניק לנו הזדמנות לשמוע סיפור מורכב ומאתגר, עם גבורה ואפילה עם ראייה מחודשת על אמו של שמשון,
הצלל ודלילה.
להאזנה לשירה של רג'ינה ספקטור: https://www.youtube.com/watch?v=p62rfWxs6a8
שבת שלום