קריאה בתורה היא חלק מהותי ממסורת התפילה היהודית, ואליה מצטרפת ההפטרה – קטע מהנביאים שיש קשר כלשהו בינו לבין הקטע מהתורה, או קשר ליום שבו נקראת ההפטרה. כך, ברוב החגים אנו קוראים על אירוע הקשור לחג המופיע בספרי הנביאים. ביום העצמאות נדרשו קהילות ישראל, שבחרו לראות ביום זה את "ראשית צמיחת גאולתנו" או "אתחלתא דגאולה" ולציינו כיום חג לפי מסורות ישראל, לבחור את ההפטרה הראויה להיקרא בו.
השאלה מה לקרוא טומנת בחובה יותר מאשר בחירת אוסף הפסוקים ה"נכון", אלא תפיסה אידיאולוגית-רוחנית-תיאולוגית, של מה ראוי לו שיקרא. האם אנו מזכירים לעצמנו את זכותנו על הארץ? אולי את הדרך הנכונה בה ראוי שנחיה? אולי מה יקרה כאן באחרית הימים, שכאמור לפי התפיסה אנחנו כבר בתחילתה? שלוש פעמים ביום מתפללים יהודים לביאת המשיח. האם אנו ממשיכים כעת לצפות לביאתו, או אולי מספרים על תקופה של עצמאות מדינית. אז מה אנחנו קוראים? ויותר מכך – למה?
הרבנות הראשית בחרה לקרוא מספר ישעיה – נוסח אשכנז: י' 32 – יא' 12, נוסח ספרד: י' 32 – יב' 6 . קריאה זו היא ההפטרה של שביעי של פסח בחוץ לארץ, ועד הפיכתה לקריאה ליום העצמאות לא נקראה בארץ. התנועה הרפורמית בחרה להציע שתי אפשרויות הלקוחות מתוך קריאה זו – יא' 1-12, יא' 11- יב' 6. הצעה אחרת היא לקרוא את ישעיה פרק ס'.
בין שתי ההצעות העקרוניות יש הרבה קווי דמיון, כשהעיקרית כמובן היא ה6יותן שתיהן מספר ישעיה. אך כידוע, ביותר ממובן אחד אין קשר או חיוב של דמיון בין הפרקים השונים. ראשית, ניתן למצוא בספר ישעיה גם נבואות חורבן ונבואות זעם. אין זה ספר שכולו אהבה ואופטימיות. שנית, ואולי אף יותר משמעותית היא העובדה הידועה כי אמנם ספר ישעיה אחד הוא, אבל הנבואות המובאות בתוכו הן של שני נביאים שונים. הפרקים הראשונים (א'-ל"ט) הם אכן נבואת ישעיה בן-אמוץ, אך חציו השני של הספר נכתב בידי אדם אחר כמאתיים שנה לאחר מכן. מחקרים אחרים מדברים גם על חלוקת הספר לשלושה חלקים– א'-ל"ט, מ'-נ"ה, נ"ו-ס"ו.
הבה ננסה לבחון את החזון, את הנבואה הניסית, שבזכותה זכו טקסטים אלה להיקרא ביום העצמאות.
בפרק י"א מוזכרים כמה אלמנטים חשובים:
- חזרתה של המלוכה מבית דוד, והפיכתה למרכז עבור גויים רבים
- שיפוט צודק ודאגה לשלום העם
- וגר זאב עם כבש… – בין אם מדובר בשינוי טבע החיות (ובני האדם) ובין אם מדובר בשלום שישרור בארץ
- ניצחון על עמים שכנים
בפרק ס':
- שיבת ציון
- רכוש ועושר רב
- מלחמה וניצחון על עמים שלא ילכו בדרך ה'
- עליונות ה' על אלים אחרים, ועליונות ירושלים על ערים אחרות.
- בהגיעה זמנה של הגאולה, היא תבוא במהרה.
מתוך שתי האפשרויות נראה לי ברור כי המוטיבים העיקריים שהשפיעו על בחירתם לטקסט מרכזי ליום העצמאות הם שיבת ציון ומוטיבים שונים של גאולת הארץ. אך נושא אחד שחוזר בשני הטקסטים הנ"ל, ומעלה עבורי את השאלה האם אחד מאלה הוא זה שצריך להיקרא ביום העצמאות, הוא הלחימה והניצחון על עמים זרים, על מנת להגיע למקום השליו והשלם של אחרית הימים.
בספרו "חירות על הלוחות" (חירות על הלוחות – קולות אחרים של המחשבה הדתית, עמ' 11-13) כותב א.רביצקי על המתח המובנה הקיים ביחס לארץ-ישראל – בין מקום קדוש לבין ארץ מולדת, בית. ובאמת, איך מתייחסים ואיך פועלים בתוך מקום שמשלב בתוכו אלמנטים סותרים כל-כך. במקום להרגיש חופשיים ובני בית בביתנו, אנו צריכים להיות מודעים כל הזמן גם לקדושת המקום, ואני אוסיף גם לקדושת מעשינו כלפי פנים וכלפי חוץ.
בימי שיבת ציון וקום המדינה, כשהייתה תחושה עמוקה של צורך להודות על הנס ועל עצם שובנו חזרה לארצנו, הגיוני ומתאים לבחור בהפטרה המדברת בעיקר על חזרת עם ישראל לארצו, על ממלכה עצמאית, ואולי אפילו על יכולות צבאיות משמעותיות. אמנם עברו רק 72 שנים מאז קום המדינה, אך נדמה כי בשלה העת לדבר שוב על התוכן אותו אנו בוחרים להכניס למועד משמעותי זה, מתוך רצון לאפשר לו להמשיך להיות משמעותי מחד גיסא, ומותאם לערכינו כיום, מאידך גיסא.
אך אולי בקשה זו, למצוא טקסט תנ"כי שמשקף בצורה מלאה את כל הדברים בהם אני חפצה ולאורם אני רוצה ליצור את חיי כאן היא פנטזיה ואינה אפשרות אמיתית?
אני לא יודעת את כל ספרי הנביאים בעל פה, אך נדמה כי קשה למצוא נבואה אחת הכוללת את כל האלמנטים שאני הייתי רוצה שהפטרה כזו תכיל. החזון שלי, הכולל שלום, אחוות עמים, פלורליזם דתי ותרבותי, קיום משותף וקיימות הם כולם שייכים למציאות חיי כיום. עצם הבקשה לטקסט אחד הכולל את כל אלה היא בקשה אנכרוניסטית הרחוקה מהחלומות והנבואות של נביאי התנ"ך.
אפשרות מסוימת לפתרון היא לא לחפש את התשובה בספרי הנביאים, אלא בכתובים. מזמורי תהילים, לדוגמא מזמור פ"ה, יכולים להיות תשובה הולמת לאמירה שונה ואחרת ליום העצמאות.
ואולי התשובה האמיתית טמונה בעצם החיפוש.
שבת תקומה משמעותית וחג עצמאות שמח