במסגרת תיאור פריטי הלבוש של הכהן הגדול, אנו מוצאים את תיאור החושן – – אולי פריט הלבוש המפורסם ביותר של הכהן הגדול. החושן מורכב מתריסר אבנים טובות, "אבני החושן" אשר על כל אחת מהן חרוט שמו של אחד משבטי ישראל. המקרא מספר לנו כי "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש, לזיכרון לפני ה' תמיד. .. ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד" (שמות כ"ח כ"ט-ל'). נשיאת שמות בני ישראל על אבני החושן יכולה לסמל את רב-הגוניות שבעם – – בני ישראל מיוצגים על ידי שנים עשר סוגי אבנים, כל אחת וייחודה, כל אחת וסגולותיה. נשיאת שמות בני ישראל על לוח לבו של הכהן הגדול נועדה לייצג את כל בני ישראל כאשר אהרון מגיע אל הקודש. אך מדוע מציין הכתוב כי חושן המשפט הוא " לזיכרון לפני ה' תמיד"? מהו אותו זיכרון? האם מטרתו להזכיר לקדוש ברוך הוא כי אהרון מייצג את כלל שבטי ישראל ולא רק את עצמו?
לנקודה זו מצטרף פריט לבוש ידוע פחות של הכהן הגדול – – על כתפות האפוד המפואר נושא אהרון הכהן שתי אבני שוהם, עליהן חרוטים שמות שבטי בני ישראל – – שישה שבטים בכל אבן. ככתוב "ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זיכרון לבני ישראל, ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזיכרון" (שם י"ב). כאן אין לנו רבגוניות, אלא אחידות מוחלטת. שתי אבני שוהם, מפותחות בהידור רב, בהן חרוטים שמות השבטים. וגם כאן – – אהרון נושא אותן לזיכרון.
מהן אותן אבני הזיכרון?
ניתן לומר, כי אבני הזיכרון הן זיכרון בפני אלוהים, בדומה לאבני החושן, כי אהרון מייצג את כלל בני ישראל. ניתן לומר, כי הזיכרון הוא של בני ישראל – אשר יכולים להיווכח כי יש ביטוי סמלי וחיצוני לכך שאהרון מייצג גם אותם, ולא רק את משפחתו או את שבט לוי. באותה מידה, ניתן לומר כי על אהרון לזכור, בבואו לשרת בקודש, כי הוא מייצג את העם כולו.
אך נקודת המבט המעניינת ביותר, לטעמי, היא זו המייחסת משמעות לפרטי הפרטים המתוארים בפרשה. הרי הכהן הגדול נושא על לוח לבו חושן משובץ אבנים שישמשו כזכרון, מדוע יש צורך באבני זיכרון נוספות?
דומני, שכאשר אהרון הכהן חש את אבני השוהם על כתפיו, הוא חש את גודל האחריות המוטלת עליו. הוא המייצג את עם ישראל, הוא זה האמור לכפר על חטאותיהם ביום הכיפורים. יתרה מכך – – ייתכן שללא אבני הזכרון, אהרון אינו יכול לשרת בקודש. נשיאת אבני הזיכרון היא תנאי הכרחי לזכותו לייצג את בני ישראל.
אך מה לבגדי הכהן הגדול ולנו – – בני האדם הפשוטים, המודרניים?
לעניות דעתי, מבין הפרטים מבצבצת תובנה חשובה. כל אחד מאיתנו נושא על לוח לבו ועל כתפיו אבני זיכרון. בהן רשומים לא רק האנשים אותם הוא מייצג, אלא גם האנשים השותפים לו – – בעבר ובהווה. לזכור זוהי אחריות כבדה – – הרובצת על הכתפיים, ולעתים מכאיבה ללב, אך זו גם זכות גדולה. ללא אבני הזיכרון, ללא זכירת האנשים שבזכותם אנחנו ניצבים כאן היום – – לא ניתן לעמוד בקודש הקודשים, לא ניתן להתייצב בפני אלוהים. אבני החושן המונחות על לבו של הכהן הגדול ואבני הזכרון המונחות על כתפיו – – הן הנותנות לו את הזכות להיות מי שהוא אמור להיות.
דברים אלה מוקדשים בכאב רב, לעילוי נשמתו של חנן מלקר בן תמי ויואל, שנקטף בטרם עת, בהיותו בן 26, לאחר מחלה. דברים אלה מהווים גם תפילה לחיזוק נשמתה של הילה, אלמנתו הצעירה, חברת קהילת "אור חדש" וחברת נעורים. הלוואי ותשכיל להפוך את משא הזיכרון הכבד לאפודו של הכהן הגדול.