אני אוהבת את פרשת תצווה. יהיו שיטענו שהיא משעממת, עם כל תיאורי תלבושתו של אהרון הכהן הגדול, אך אני מוצאת בה דווקא חגיגיות רבה. תיאור תלבושתו של אהרון לפרטי פרטיה, מבחוץ כלפי פנים, מרהיבים בעיניי. במיוחד החושן, בו כל אדם מישראל יכול לראות את שבטו ובכך – את עצמו. בחלקה השני של הפרשה מופיע תיאור טקס קורבנות ההקדשה של אהרון ובניו.
הטון בו נאמרות פרשות תרומה ותצווה, ולאחריהן גם ויקהל ופקודי, מרומם נפש. יש בו שגב גדול, כיאה למעמד.
והנה, כאשר אנו פונים אל ההפטרה (הנוהגת במרבית העדות) מתוך ספר יחזקאל כ"ג, משתנה הטון לחלוטין: אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃ וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ
צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכָל־צֽוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צ֨וּרֹתָ֤יו וְכָל־ תּוֹרֹתָיו֙ הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם
וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
יכלמו לא פחות! ככה לפתוח הפטרה? ככה לפתוח נאום? "תתביישו לכם"?! ואם לא תתביישו במעשיכם הרעים, לא מגיע לכם שאתאר לכם את צורת הבית. כך אומר הנביא לשומעיו.
על כך ייאמר – באמת?!
כזכור, יחזקאל היה לא רק נביא, אלא גם כהן. הוא הוגלה לבבל בגלות יהויכין (597 לפנה"ס) המכונה גם "הגלות הקטנה", בה הוגלו המלך וחצרו וכן האצולה והכהונה הבכירה. כך הגיעה לבבל גם משפחתו של יחזקאל בן בוזי הכהן.
נודה על האמת, כנביאים רבים אחרים, גם יחזקאל לא היה אדם קל. ראשית, הוא היה אדם מוזר ביותר, בעל חזיונות מוזרים ואף מפחידים (ודי אם נזכיר את ההתגלות בפרק א, את בחזון העצמות היבשות ואת נבואת גוג ומגוג). שנית, הוא היה מלא זעם, ולעיתים אף צדקנות, בייחסו אל העם. נכון – נבואות רבות שלו הן נפלאות – נבואת שני העצים המתלכדים לאחד בפרק ל"ז, נבואת הנשרים בפרק י"ז ונבואת שינוי שיטת הגמול בפרק י"ח, ועוד. וכנגד היופי הפיוטי של רבות מנבואותיו – שבעה פרקים שלמים (פרקים מ'-מ"ו) בספרו עוסקים במקדש, תיאוריו, אורחותיו וחשיבותו.
פרק מ"ג נמנה על קבוצה זו. בחלקה הראשון של ההפטרה מתאר הנביא את מידות המקדש, הקשורות יותר לפרשת תרומה מאשר לפרשת תצווה. הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה מתקיים דווקא בסופה של ההפטרה – בטקס הקרבת הקורבנות לכבוד הקדשת הכוהנים, המתואר כאמור בחלקה השני של פרשת תצווה. דווקא לבגדי הכוהנים יחזקאל כמעט ולא מתייחס בספרו (להוציא אזכור קצת בפרק מ"ד), וחבל.
מדבריי עולה, שההפטרה – הן בטון המאשים שלה והן בתוכנה (ההתמקדות בטקס הקרבת קורבנות ההקדשה כמה שמקשר את ההפטרה לפרשה), איננה טקסט שמשמח את לבי לקרוא אותו או לדון בו.
אם כך – מהי האלטרנטיבה?
כידוע, התאמת ההפטרות לפרשות השונות התמשכה על פני מאות שנים, ועדות שונות קבעו הפטרות שונות לאותה פרשה. לאורך השנים עלו מספר הצעות למנהג רפורמי להפטרות. לאחרונה נעשה הדבר בשנת 2019, בצוות שהוביל הרב יהורם מזור, והיו שותפים לו שמעון סמיט וכותבת דרשה זו. ברור הוא, שבחירת הפטרה "יפה" או "מתאימה" לפרשה מסוימת היא עניין של טעם ושל ערכים ומסר אותו רוצים להעביר. על כן חשבנו שיש מקום לקבוע גם מנהג רפורמי לאותן הפטרות שתואמות פחות את השקפת עולמנו. כאן נדרשנו לסוגיה נוספת – מנהג הוא שההפטרות נבחרות מספרי הנביאים. התהוותו של מנהג ההפטרות כולו איננו ברור, אך יש הטוענים שחז"ל הביעו את עמדותיהן באמצעות בחירת הפטרות מן הנביאים כמשלימות את המסר בתורה. ניתן לראות זאת באופן ברור בהפטרה לשחרית יוה"כ או לפרשת מצורע. כיוון שחז"ל ראו עצמם ממשיכיהם של הנביאים, הם בחרו הפטרות מחלק הנביאים שבתנ"ך. האם אנחנו מחויבים לכך? אנחנו החלטנו שלא בהכרח. בכך הלכנו אף בעקבות ההחלטה שנתקבלה בעת עריכת המחזור לרגלים של התנועה הרפורמית, "שמחת הלב", בו נקבעה למשל הפטרה מספר נחמיה ח' כהפטרה לסוכות.
לפרשת "תצווה" בחרנו בפרק ממגילת אסתר, הנקראת בפורים, שחל לרוב בסמוך למועד קריאת פרשה זו. בגדים תופשים במגילה תפקיד חשוב ביותר. החל מ"כתר המלכות" בו נדרשה ושתי להופיע בפני המלך, דרך "ויהיה ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" בבואה להתייצב לפני המלך לבקש על עמה, ועוד. מכל פרקי המגילה החלטנו להתמקד בפרק ו', בו תופשים הבגדים – בגדי המלך – תפקיד חשוב במיוחד ומשעשע מאוד.
כזכור, הפרק פותח בשנתו של המלך, שנדדה, ועל כן הוא קורא בספר דברי ימי המלך, ודווקא בסיפור בו הציל אותו מרדכי מזממם של בגתן ותרש. בהתייעצותו עם המן כיצד לגמול לאיש שהציל את המלך, מביע המן את כל חלומות הגדלות שלו-עצמו, בחשבו שאליו מתכוון המלך. רק בסוף דבריו הוא מגלה שהמלך מתכוון לעשות כן למרדכי היהודי, שמולבש בבגדי המלך וכתרו מושם על ראשו, בעוד המן מובילו על סוסו של המלך ומכריז את הכרזתו הידועה: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
והנה סגרנו מעגל –
בפרשה מסמלים בגדי הכהונה את השגב הרציני שבתפקידם של הכוהנים נבחרי ה'.
ובהצעתנו להפטרה, מסמלים בגדי המלכות באופן משעשע את הפתעתו ובלבולו של המן על היותו של מרדכי שנוא-נפשו נבחרו של המלך. בכך מהווה הרגע הזה את קו פרשת המים במגילה, ומכאן ואילך ילכו הדברים ברוח "ונהפוך הוא".
ושני המקורות – הן הפרשה והן הצעתנו להפטרה – מזכירים לנו גם שבגדים הם תחפושת חיצונית, משהו שאנו עוטים על עצמנו לזמן קצוב, ושמה שחשוב באמת הוא האדם שמסתתר מתחתם.
הפטרה חלופית זו, לשיטתי, משלימה היטב את פרשת השבוע. אני סבורה שאנחנו זקוקים וזקוקות לשגב וחגיגיות רצינית בחיינו, כדי לרומם אותנו מן היומיום ולהעניק לנו התעלות הנפש והנשמה. ויחד עם זאת, אני סבורה שאנחנו זקוקים וזקוקות גם להומור, שעשוע וצחוק. בחיינו בכלל, ובימים אלה בפרט.
שבת שלום ופורים שמח