בשנת 1836 פורסם אוסף של תשעה-עשר מכתבים של הרב שמשון רפאל הירש. במכתב ה -11 מגדיר הרב הירש את חובותיו של האדם כלפי זולתו.
כבד כל יצור אשר עמך ומסביבך כיציר ה'; … ראשונה עליך לכבד כל אדם כאיש השווה לך; אותו, את אישיותו הבלתי-נראת, עליך לכבד בלבושו הגופני ובחייו; בקנינו, החשוב כגופו; עליך לכבד את תביעותיו למילוי התחייבויותיך… כבד את תביעתו לאמת, את זכותו לחופש, לשמחת-החיים ושלוות-נפש, לכבוד ולשלום. לעולם אל תשתמש לרע ברפיון גופו, בחלישות רוחו ולבבו, ולעולם אל תשתמש לרע בתוקף השלטון החוקי שיש לך עליו. (אגרות צפון – 19 אגרות על היהדות)
השבוע הועלתה על סדר יומה של הכנסת הצעת חוק המבקשת לסגור את גבולה של מדינת ישראל מפני "מסתננים" (מילה חליפית לפליטים). הצעת חוק זו מבקשת להטיל עונשי מאסר כבדים על הפליטים ועל ארגוני הסיוע שיסייעו להם. עיקרי החוק פורטו בדו"ח שהוצג לתקשורת על ידי ארגוני הסיוע השונים, ובהם גם המרכז לפלורליזם יהודי והתנועה ליהדות מתקדמת.
משמעות אישור ההצעה:
• התנערות מכל התחייבות לאמנת הפליטים, אמנה שישראל הייתה מיוזמותיה וממנסחותיה בשנת 1951, בשל לקחי השואה.
• הכשרת גירוש מיידי של כל מי שנכנס לארץ ללא היתר, כולל פליטי רצח-עם וילדיהם.
• גזירת דינם של כל הפליטים הסודאנים (ובהם הפליטים מדארפור) ל-7 שנות מאסר לפחות, בשל היותם אזרחי "מדינת אויב".
• הפיכת פעילות הסיוע לפליטים לפעילות עבריינית. כל פעילות שתסייע לשהותו של ה"מסתנן" – לרבות סיוע רפואי, סיוע משפטי, שיכון, מתן מזון או כוס מים – עלולה להפוך לפעילות עבריינית, שבצידה עונש מאסר.
• מעצר מנהלי ממושך ושרירותי של פליטים ללא ביקורת שיפוטית נאותה וללא הליך ראוי.
• מעצר בלתי מוגבל בזמן של ילדים: אין כל התייחסות בחוק להיותם קבוצה פגיעה במיוחד, בעלת צרכים מיוחדים.
האם זו המדינה עליה חלמנו בשנות גלותנו? – לפני ההשלכות האקטואליות המתבקשות אבקש להעביר את הדיון לרובד המקראי.
פגישתם המחודשת של משה ויתרו מתרחשת שנים לאחר הפגישה הראשונה –אז הגיע משה כפליט הנמלט מגזר דין מוות המרחף מעל ראשו במצרים. גזר דין זה היה צפוי בשל הריגת השוטר המצרי ובשל היותו חלק ממיעוט נרדף.
יתרו, כהן מדיין, אינו אחד העם. הוא האיש בעל הסמכות ובעל המעמד במדיין. דרך התנהלותו היא היא המכתיבה את נורמות ההתנהגות המצופות מהמדייני. ואכן יתרו מוכיח כי הוא איש דת ומנהיג ראוי. הוא אוסף את הפליט הזר לביתו, מכלכל אותו, מעניק לו עבודה (וערך עצמי) ואף הופך אותו לחלק ממשפחתו עם נישואיו של משה לציפורה, בתו של יתרו.
בפגישתם המחודשת מוסיף יתרו ומעניק למשה גם את החוקה המדינית הצפויה ללוות את עם ישראל לאורך הדורות, לצידו של החוק הדתי.
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ… וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם, מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב… עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל-הָאֱלֹהִים… וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר… וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל-אַרְצו"ֹ (שמות י"ט א').
נראה שיתרו כאדם, כמנהיג וכאיש דת אינו יכל לעמוד מנגד ולסגור את ליבו, ביתו וגבולותיו בפני פליטים.
זה הדבר אותו מבקשת כנסת ישראל לעשות כיום.
יתרו מכיר גם בחשיבות החוק, מערכת המשפט ומערכת האכיפה. הוא מנחיל עקרונות אלו גם למשה. האפשרות "לא להחליט" או להתעלם מהמציאות, אינה אפשרות קיימת עבורו.
לפני שנים רבות כתב דנטה אליגיירי בטרילוגיה "הקומדיה האלוהית":
"המקום החם ביותר בגיהינום שמור לאלו שבתקופה של משבר מוסרי שמרו על נייטרליות".
במסיבת העיתונאים בה הציגו הארגונים השונים את התנגדותם לחוק שאלה אחת הכתבות הזרות: "האם אין חשש שגל הפליטים יפגע באופייה היהודי של מדינת ישראל?"
נראה שהתשובה היא – כן, יש חשש ממשי לאופייה היהודי של מדינת ישראל.
דרכה של היהדות היא לראות קדושה בחיים באשר הם חיים.
דרכה של היהדות היא לגלות סולידריות אנושית – ככתוב בתלמוד הבבלי, שבת קל"ג – "הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום".
דרכה של היהדות היא לעשות את הישר והטוב גם אם אין אנו נדרשים לכך (ואנו אכן נדרשים לכך מתוקף אמנת הפליטים עליה חתומה מדינת ישראל).
אומר הרמב"ן:
על דרך הפשט יאמר תשמרו מצוות השם ועדותיו וחקותיו ותכוון בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. …. הכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציוך, ועתה יאמר גם באשר לא ציוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא י"ט ט"ז), לא תקום ולא תטור (פסוק י"ח), ולא תעמוד על דם רעך (פסוק ט"ז), לא תקלל חרש (פסוק י"ד), מפני שיבה תקום (פסוק ל"ב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר…" (דבור הפותח "ועשית הישר והטוב").
דרכה של היהדות, גם בביטויה האזרחי במדינת ישראל, היא לראות בכל אדם את מי שנברא בצלם האלוהים. השאלה בה אנו דנים – לאור הצעת החוק ולאור פרשת השבוע, שאלת מוסריות וחוקיות סגירת גבולות ישראל בפני פליטים הנמלטים מרצח עם, היא שאלה משפטית הנוגעת לאופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. היא שאלה דתית באשר לאופיה היהודי של מדינת ישראל.
אם חוק זה יאושר, נפגע בצביונו היהודי, הערכי והמוסרי של עם ישראל.
בסופו של יום עוסקת שאלה זו באנושיותה של מדינת ישראל.
בשני העשורים האחרונים קלטה מדינת ישראל מאות אלפי עולים. כשיש רצון, יש גם יכולת. מן הראוי שנבחרי הציבור ידונו בחקיקה שעניינה הסדרת מעמדם הבין-לאומי של הפליטים, חקיקה שתעסוק באופן קליטתם הזמני או הקבוע, חקיקה שתאפשר להם להחזיר לעצמם את הכבוד האנושי שנגזל מהם.
אל לנו לעמוד מנגד ולאמר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".