לבכות כמו יוסף

הכל כל כך דרמטי, אמוציונאלי. כל דבר מעורר תגובה, רגש, תחושה בגוף.

ראינו פעם נשיא בוכה? שאלתי את עצמי ומיד נזכרתי בנשיא קלינטון בהלווייתו של רוה"מ יצחק רבין. האם ראוי שנשיא יבכה בפומבי? לראש ממשלה מותר? מה לגבי המשנה למלך מצרים, מותר לו לבכות?

כנראה שגם ליוסף לא הייתה ברורה התשובה לשאלה הזו. מצד אחד הוא בוכה הרבה. הוא יודע להרגיש ולהיות מחובר לגופו ולנפשו. אבל הוא גם המשנה למלך. מותר לאנשי ביתו לראות אותו בוכה? אז הוא עושה גם וגם – מבקש מאנשיו – העוזרים, השרים, כל מי ששם – לצאת. וביחד עם זאת הוא בוכה.
וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כׇל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו׃ וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ (בראשית מ"ה, 2-1)

אבל הבכי של יוסף לא נשאר פרטי. הוא בוכה כל כך שהבכי שלו נודע בכל מקום. יש המפרשים שלאו דווקא שמעו את הבכי, אבל שמעו עליו. נודע הדבר בכל מקום.

אז האם זה משנה אם הוא הוציא את כולם החוצה?

הבן איש חי מוסיף עוד מבט על הבכי ועל התיאור שלו. הפסוק אומר – " וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י" – למה צריך להזכיר את הקול בבכי? כאשר תינוק בוכה, הוא לא שואל מיהו, ומה מעמדו והוא פשוט בוכה. גם יוסף לא השתמש בשכלו, לא נתן לשום דבר לעצור אותו מלהיות האדם הבוכה.

אולי הוא היה צריך שהם יצאו כדי שהבכי, שישב עליו כבר הרבה זמן יוכל סוף סוף לצאת כמו שצריך. כדי שהוא יוכל להיות פשוט יוסף, האח הקטן, שלא הקשיבו לו ולא אהבו אותו ולא רצו אותו בחברתם. הבן הקטן שכל מה שמעניין אותו זה לחבק את אח שלו ולדעת מה שלום אביו. לא התהילה, לא המעמד, ולא העובדה שחלומותיו התגשמו ובאמת כולם משתחווים לו. להיות המשנה למלך זו אחריות גדולה. אבל כשהוא בוכה הוא שוב פשוט האח, הבן הקטן.

יוסף בוכה למרות, על אף ואולי גם בגלל מעמדו.

בהמשך הפרשה, האחים חוזרים לאביהם יעקב ומספרים לו כי יוסף חי: וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִֽי־ה֥וּא מֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פׇג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין לָהֶֽם׃ (בראשית מ"ה, 26)

שתי אפשרויות לביטוי "ויפג ליבו" – אחת מלשון ביטול, זאת אומרת הלב שלו סרב לקבל, לשמוע את הדברים. והשנייה היא שהוא חדל מלפעום, הזדעזע מעוצמת ההודעה.

באפשרות הראשונה אני מדמיינת את הלב נוטה הצידה, נסגר. לא מוכן להיפתח למילים ולרעיון שנאמרים אליו. באפשרות השנייה, אני מרגישה את הלב שנעצר. שמעוצמת ההלם לא יודע מה תפקידו בגוף.

אחרי שנים של חיים בידיעה שהבן איננו, אפשר בכלל לשמוע, לקבל, להבין שהוא בעצם חי?

האם יעקב גם בכה? האם ליבו של יוסף החסיר פעימה גם הוא?

אני רוצה לדמיין עולם שבו אנשים לא מפחדים לבכות, שמותר לצעוק את הכאב, לחוש ולחוות את כל מה שהחיים מביאים עלינו בכל חלקי הגוף. בלי להתבייש, בלי להסתיר. בלי לחשוב האם ראוי ומה מתאים. לבכות כמו יוסף ושכולם ידעו.

שבת שלום