"ספר הישר" – דרכם של האבות – פרשת "לך לך" מסמלת את פתיחת סיפורי האבות, אברהם, יצחק ויעקב, סיפור הממלא מכאן ולהבא את כל ספר בראשית. משום כך מכונה הספר בפי חז"ל "ספר הישר":
מאי ספר הישר? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב, שנקראו ישרים […]
(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א').
בהקדמתו לספר בראשית שבפירושו "העמק דבר" שואל הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין), מדוע נקראו האבות "ישרים". הוא עונה שהם כונו כך משום שהם התנהלו במאור פנים עם כל אדם, גם עם מי שאינו שותף לדרכם ולעמדתם. לעומתם, הנצי"ב מתאר את אנשי דור בית שני שהיו צדיקים ומקיימי מצוות – אך נהגו בעקמומיות, בחשדנות ובשנאה כלפי מי שלא חלק את עמדתם. זו, הוא טוען, הייתה הסיבה לחורבן. הנצי"ב מסכם בחריפות: שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו [של ימי בית שני], אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.
המסר חריף וברור, והוא קריאה לכולנו: יושר פנימי, חמלה והכרה בזולת, גם בזה שיש לך מחלוקת חריפה אתו. ה"צדיקות" שלנו אינה נמדדת רק במה שאנו רואים כ"בהירות המוסרית" שלנו, אלא, ואולי בעיקר, באופן שבו אנו מתנהלים בהתמודדות עם אלא שאינם חולקים את עמדותינו.
"מחלוקת לשם שמיים" – עוצמת הפלורליזם של בית הלל
מחלוקות מוכרחות להתקיים, שכן הן מנוע לצמיחה, ובעת הזאת מאבקים הם קריטיים להצלה ולתיקון. אך לצערנו, במרחב הציבורי שלנו השתלט שיח מקוטב ואלים אשר מערער את האפשרות לקיום בית משותף. האם יש דרך אחרת? דווקא המקורות שלנו – אותם אנו מבקשים לחדש ולפרש – מציעים מודל עתיק ורלוונטי ליצירת קהילה המכילה קולות שונים. כיצד אפשר לקיים מחלוקת עניינית, נוקבת, אך בלא שנאה וקיטוב?
חז"ל מציעים את המודל של "מחלוקת לשם שמיים" שהדוגמא הפרדיגמטית לה היא המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל (משנה אבות, פרק ה', משנה י"ז). הגמרא מסבירה מדוע נפסקה ההלכה דווקא כבית הלל:
מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב').
בית הלל לא היו רק מנומסים, הייתה להם גמישות מנטלית – הם קידמו תרבות של ספק בריא ו"איפכא מסתברא". הם לא זיהו את "עמדתם" ו"דעותיהם" עם "זהותם", כמו שקורה בתרבות המחנאית שלנו – אלא הכירו גם בכוחה של העמדה הנגדית כאתגר מפרה. לכן הם טרחו להציג את דברי בית שמאי לפני עמדתם שלהם. התלמוד הירושלמי אף מקצין את הדברים ואומר שבית הלל לא נכנעו למחנאות ולדיכוטומיות של "שמאל וימין": "ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי וחוזרין בהן" (תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ב', הלכה ח') – לפעמים הם עצמם פסקו כבית שמאי.
אם אנו יכולים ומוכנים להציג את עמדת הצד השני – לא כ"דחליל" או כ"בלון ריק", אלא כעמדה אפשרית – מחשבתית ורגשית – ורק אז לחלוק עליה, אזי יש סיכוי שאנו מקיימים "מחלוקת לשם שמיים" ולא רק מחזקים "מחנאות". כך בונים תרבות של בירור אמיתי שמכוון להבין את המציאות ולא רק להרגיש צודקים, ובנייה מורכבת כזו אינה חולשה – אלא עוצמה.
נחזור אל הרישא של דברי עם קריאה לתיקון עולם. "ספר הישר" הוא קריאה מחודשת לכולנו, כחלק מקהילה המחויבת לתיקון עולם: חובה עלינו לשוב אל ה"ישרות" של האבות והענווה של בית הלל, ולהתרחק מהחשדנות והשנאה של דור החורבן. עלינו לפעול באופן אקטיבי כדי להחזיר את מאור הפנים ואת התרבות של בירור אמיתי, אל השיח הציבורי שלנו.
שנזכה כולנו ל"אהבה שאינה מקלקלת את השורה" – אהבת אחים ואחיות כנה שאינה מטשטשת מחלוקות אלא נבנית מהן בהמירה אותן לכדי "מחלוקת לשם שמיים".
שבת שלום