מעמד מתן תורה התרחש בפרשה הקדמת, פרשת "יתרו". עם ישראל שמע את עשרת הדברות, חלקן בקולו של האלוהים וחלקן כאשר משה משמש כמתווך בין ה' ובין העם. בפסקה האחרונה אנו קוראים שוב את איסור עבודה זרה ושני פסוקים, האחרונים בפרשת יתרו הם הנחייה לגבי צורת בנייתו של המזבח.
רובה של פרשת השבוע הזה, פרשת "משפטים", הוא בפירוט של מצוות ודינים שונים בעיקר בענייני משפט. בין השאר אנו פוגשים בפרשה את דיני העבד העברי והאמה העברייה, דיני נזיקין וחבלה גופנית, דיני נזק שנגרם כתוצאה מרשלנות, דיני מלווים ואיסור הטיית המשפט. והציווי לדאוג לשכבות החלשות. ספר החינוך, המונה בכל אחת מפרשות התורה את המצוות הנמצאות בה, סופר בפרשה זו שתים עשרה מצוות מתוך התרי"ג, ומציין כי מתוכן שמונה אינן נוהגות יותר בימינו.
פרשה חדשה מתחילה אבל הפתיחה איננה "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם", הפרשה פותחת ב-ו' החיבור, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". מחבר "חידושי הרי"ם" (הרב יצחק מאיר אלתר, מייסד חסידות גור, 1799 – 1866) מסביר ומלמד אותנו כי חלק המשפט הוא גם החלק השכלי של התורה וחיבורו של מכלול זה עם מתן תורה בא ללמד אותנו כי למערכת חוקים זו יש להתייחס בדומה ליחס שאנו מגלים לעשרת הדברות בפרשה הקודמת.
את הביטוי "אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א 1) מסביר רש"י (במקום) שלא מספיק לומר: זה מה שצריך לעשות וזה מה שאסור לעשות. אפשר ללמוד שפעולת ההשמה פירושה: עליך להסביר, ונדגיש להסביר היטב, מה הטעם בעשיית מצוות "משפטיות" אלו. אפשר לומר בכך כי אנו פוגשים כאן רעיון בסיסי רפורמי ראשון מיד לאחר מעמד סיני. לא די בכך שהדברים יאמרו, אלא יש להסביר אותם היטב, אין מקיימים מצוות כמשהו מוכתב אלא מקיימים אותם כמשהו מובן מעיקרו.
כבר ציינתי למעלה כי הפרשה הקודמת מסתיימת בהוראות בניית המזבח, הפריט הגלוי החשוב ביותר במשכן ולאחר מכן במקדש. מיד לאחר המזבח אנו פוגשים את מכלול החוקים שעניינם משפט. יש כמובן לשאול אם יש קשר בין השניים? מתוך מכלול הפרשנויות לסוגיה זאת חביבים עלי במיוחד דבריו של המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל 1522- 1609( מלמד אותנו את הקשר בין השנים באומרו שהמזבח והמקדש, מביאים יחד שלום לעולם. הקרבת הקרבנות במזבח נועדה לקרב את האדם לאלוהים. מערכת משפט מסודרת וצודקת מביאה לשלום בין בני האדם. שלום בין האנושות ואלוהים ובין בני האדם לבין עצמם זה האידיאל שיש לחתור אליו.
פרשנות אחרת למצווה המופיעות בתחילת פרשנו היא דרך חינוכית-יישומית אותה אנו לומדים מתוך פרשנותו של הרב יונתן זקס (רבה הראשי של בריטניה וחבר העמים הבריטי 1948 – 2020) בפרשנותו לחוקים המופיעים בפרשתנו מתייחס הרב זקס בין השאר למצוות החשובות בעניין עבד עברי. בספרו "שיג ושיח" טוען הרב זקס כי הציוויים אודות העבד העברי מקורם בחוויה שעבר העם בשנות עבדותו במצרים. המצוות המופיעות בעשרת הדברות אינם כאלו היכולות לקיים חברה מתוקנת. עם ישראל חייב ללמוד מהחוויות שהוא עצמו עבר כעבד. לכן מצווה אותנו התורה ממש בתחילת פרשתנו: "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כ"א 2). באמירה הזאת של התורה הופך עניין העבדות מגורם שאדם יכול להיוולד אליו ולהישאר בו כל ימיו, כמו שקרה לבני ישראל במצרים, למצב עכשווי בלבד. או כדברי ההגדה של פסח: "עבדים היינו – עתה בני חורין".
אם נזכור כי סופה של העבדות בארה"ב היה רק במחצית המאה ה- 19, אחרי מלחמת אזרחים עקובה מדם. הרי התורה, בפסוק הראשון בפרשה מיד לאחר מתן תורה – קבלת עשרת הדברות, אומרת זאת בשפה ברורה לחלוטין.
הכל יכול וצריך להוביל לשלום: כזה בין האלוהים לאדם – כזה בין אדם לאדם.
שבת שלום
.