פרשת בא כוללת את שלושת המכות האחרונות מתוך עשר המכות, והן נחשבות כמכות הכי קשות: ארבה, חושך, מכת בכורות. אבל מתוך שלושת המכות האלו, תיאור מכת החושך הוא קצר, ואולי קצת פחות גרוע מתיאורי המכות האחרות:
וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃ וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃ לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכׇל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃" (שמות י' 23-21)
כאשר חושבים על המכות שהמצרים חוו עד כה: חוסר מים ממכת דם, הצפרדעים, שלאחר מותן הגוויות נשארו פזורות בכל מקום, שחין על כל הגוף. ארבה – חרקים בכל מקום, והרס היבול החקלאי כתוצאה מכך וכו'. כשמשווים את מכת החושך לחוויות והתוצאות של המכות האחרות, אפשר לתהות מה היה כל כך נורא בחושך, כשאנשים לא יכלו לראות או להסתובב. כדאי גם להוסיף שבתקופה הזו, לפני עידן החשמל, אנשים היו רגילים לחושך הרבה יותר אינטנסיבי אחרי השקיעה מאשר כיום. אז למה חושך בכלל היה מכה, ונחשב כאחת המכות הנוראיות ביותר?
"לפי רש"י, על המקום, החושך של מכת החושך היה קיצוני. חושך עבה, שהיה אפשר להרגיש, וחושך משתק:
ויהי חשך אפלה: שלשת ימים. חֹשֶׁךְ שֶׁל אֹפֶל, שֶׁלֹּא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו אוֹתָן ג' יָמִים. וְעוֹד שְׁלוֹשֶׁת יָמִים אֲחֵרִים חֹשֶׁךְ מֻכְפָּל עַל זֶה, שֶׁלֹּא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו – יוֹשֵׁב אֵין יָכוֹל לַעֲמֹד, וְעוֹמֵד אֵין יָכוֹל לֵישֵׁב."
אפילו אם מעדיפים לא להבין את ההסבר של רש"י פשוטו כמשמעו, הוא עדיין מצביע על עיקר העניין במכת החושך. כשאנשים בדיכאון, כשהם סובלים או מתאבלים, יש חושך כמעט פיזי שהם עלולים להרגיש שעוטף אותם. וכשמגיעים למכה התשיעית, אפשר להניח שהמצרים נמצאים במקום הזה. הם כבר סבלו משמונה מכות, שבתוכם הם ראו את המנהיג הכל-יכול שלהם מראה שהוא סתם בן-אדם, איבדו את מקורות האוכל והמים שלהם, איבדו שליטה על גופם, וכל מה שהם חשבו שהם ידעו על עולמם עבר מהפך. ועכשיו הם הגיעו למצב של חושך, שהם אפילו לא מסוגלים לקום, לראות, להדליק אור ולמצוא דרך החוצה. והמקום הזה הוא מפחיד ונורא.
אבל יש המשך למכה הזו. כשבני ישראל מתכוננים לצאת, סוף סוף, מעבדות מצריים, הם מקבלים הוראה לבקש "להשאיל" כסף וזהב מהמצרים: "דַּבֶּר־נָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃" (שם, י"א 2)
ונכון שזה רגע מסובך, ומעלה כל מיני שאלות לגבי אתיקה, צדק, פיצויים, וכו', אבל לפרשן הנצי"ב יש קריאה מאוד מעניינת של הרגע הזה. הרי זה בלתי אפשרי לישון במשך שלושה ימים ברצף, ואי אפשר לא לשבת לכל כך הרבה זמן. אז איך שרדו המצרים את מכת החושך? לפי הנצי"ב: "אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם"
אז איך שרדו המצרים את החושך האפל והמחנק? כי בני ישראל, שהיה להם אור, שמרו עליהם עד שיצאו מהחושך.
מכל עשרת המכות, החושך היא החוויה הכי נפוצה בימינו אנו, גם במובן הפיזי וגם ברוחני.
הלוואי שיהיה לנו מישהו או משהו שמוכן לשמור עלינו עד שנוכל להגיע אל האור, ושיהיה לנו את השכל וההבחנה להבין כשמישהו מסביבנו צריך אותנו.
שבת שלום