לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'.
כאשר אני קורא את חזון העצמות היבשות רק סוג אחד של מחשבות עולות בי. אני חושב על הורי שורדי שואה. אמי: ממסתור בדרום הולנד אחת ויחידה מכל משפחתה. אבי: ממחנה הריכוז ברגן בלזן לאחר שכמעט כל משפחתו נספתה. היה אפשר לחשוב שאחרי סיום השואה לא יישאר טעם לחייהם של הורי, אבל לא ב-א' רבתי. הם צררו את מעט חפציהם ועלו, כמעפילים, לארץ ישראל, למרות ניסיונות הבריטים לעצור אותם בדרכם.
נבואת הנביא יחזקאל היא גאולת עם ישראל במובן המרוכז ביותר. למרות היות עמנו באירופה קובץ של עצמות שיכולות להיות יבשות, בכל זאת מתקבצות העצמות עצם לעצם, חייל עצום וגדול מתרכז בבקעה הזאת שאנו קוראים לה ארץ ישראל ושבות לתחייה.
האירוע הגדול שקרה, של הקמת מדינת ישראל, הוא אולי הנס הגדול של תחיית העצמות. אבל לאחר מכן שוב אי אפשר לחיות ולצפות לניסים ושאדני ימשיך ויחולל אותם. מכאן ולהבא אנחנו, העצמות היבשות או בניהם/בנותיהם חייבים לתת את הדעת לתפקיד שיש לנו ולא לסמוך על ניסים אלוהיים.
מה קורה אתנו אחרי שרוחו של אלוהים השיבה לנו את חיינו? האם אנחנו מצליחים להתעלות על מה שאולי טבוע בנו מקדמת דנא מאז ששבטי בני ישראל עמדו לפני הכניסה לארץ אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר, או אולי עוד מוקדם יותר כאשר קרח ועדתו יצאו נגד הנהגת משה וכהונת אהרון. יצר הפלגנות וחוסר הסובלנות והסבלנות שיש לנו בשפע כלפי אלו שאינם חושבים/ נוהגים/ חיים כמונו.
נראה לי שלמרות הנבואה הגדולה והנשגבה של הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן עדין הסיבות שגרמו לכך שעמנו היה בגלות כל כך הרבה שנים, הסיבות הללו טבועות עמוק ב- ד.נ.א שלנו: הפלגנות של: אשכנזים וספרדים, עשירון עליון ועשירון תחתון, שמאל וימין, דתיים וחילוניים, עירונים ובני הקיבוצים, פלגנות זו היא המשקיעה אותנו לתוך הבוץ של הבקעה בנבואת יחזקאל.
הנביא כמובן איננו מדבר על כל אלו אבל לקורא את הנבואה יהיה ברור כי אפשר להשליך את דבריו גם על מה שקורה כאן ועכשיו.
אני חושב שמחשבות אלו עמדו גם על שולחן הדיונים של חז"ל כאשר הם קבעו לנו את ההפטרה הזאת לחול המועד. לכן הם לא סיימו בפסוקי הסיום של הנבואה המופיעה בתחילת דברי. הם בחרו להוסיף עוד כמה פסוקים מהנבואה הבאה שעניינה מה שיקרה לאחר שהעם יקום לתחייה במובן הסמלי: הפילוג בין חלקי העם יפסק ומתוך הפלגים יעלה עם אחד מאוחד:
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ… דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז 19-12)
שבת שלום וחג פסח שמח ככל האפשר.
.