מלאכי ג' 24-4 + 23 (ספרד אשכנז ואיטליה) מלאכי ג' 24-13 + 23 (הצעה רפורמית)
ספר שאני אוהבת להקריא לילדים לקראת פסח הוא "אגדת גשר" שכתב שלמה אבס ואייר גיל-לי אלון קוריאל. בספר מסופר על שני חברים, מתן ונוח, שתמיד עזרו אחד לשני. עד שהגיע היום שמצאו עגל והתחילו להתווכח של מי העגל. הם רבו עד כדי כך שהחליטו להפסיק את הקשר ביניהם, ונוח חפר תעלה בין הבתים שלהם. יום אחד, הגיע לבית של מתן איש שקרא לעצמו "אליהו הנגר" וביקש עבודה. מתן הורה לו לבנות חומה ליד התעלה. אליהו הסכים, אבל בפועל הוא בנה גשר. מתן עלה על הגשר ושם פגש את נוח. החברים התפייסו מיד. הם ביקשו מאליהו להישאר ולתקן להם עוד דברים, אבל הוא סירב ואמר, "אני חייב ללכת, יש לי עוד הרבה גשרים לבנות בעולם."
מי שעוקב אחרי פרשת השבוע מוצא שהכוכב הגדול של התורה הוא משה. משה מופיע בארבעה מתוך חמישה חומשי התורה. משה הוא דמות מרכזית בסיפור היהודי באופן יומיומי כשאנחנו שרים בתפילת שחרית את "שירת הים" שלו. אבל ידוע שבהגדת פסח שאנו קוראים בליל הסדר, אין אזכור אחד למשה. דמות אחרת מופיעה בהגדה — אליהו הנביא. לכבודו אנחנו מוזגים כוס חמישית לקראת סוף הסדר (מי שעדיין ער…) ופותחים את הדלת לקבל את פניו.
בספר מלכים א', אנחנו פוגשים את אליהו לפעם הראשונה כנביא קנאי העומד מול המלך אחאב ואשתו הרשעה אִיזֶבֶל. אליהו בעצמו "שוחט" 450 נביאי הבעל (האל הכנעני) (מלכים א' י"ח). אחר כך הוא מבקש להרוג את 50 חיילי המלך אחזיה (מלכים ב' א'). הוא גם מחייה ילד שמת (מלכים א' י"ז). לבסוף, אליהו לא מת אלא עולה בסערה השמימה ברכב אש (מלכים ב' ב').
השבת היא "שבת הגדול", השבת לפני פסח. השבת הזאת נחשבת השבת שבה אנחנו מתכוננים לחג הפסח ועושים סוג של "חזרה" על ההגדה. אנחנו קוראים הפטרה מיוחדת בשבת הגדול מסוף ספר מלאכי שהוא האחרון בספרי הנביאים. ההפטרה מסתיימת בפסוקים האחרונים של הספר עם מחווה לאליהו שכתוב שם שה' אומר, הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם: (מלאכי ג' 24). המסורת מורה לסיים בחזרה על פסוק 23: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, ובכך לסיים את הקריאה בהתרוממות רוח.
בספרות הרבנית דמותו של אליהו עוברת שינוי. במקום נביא הזעם של התנ"ך, אליהו, מכאן ואילך, ידוע כמי שמיישב סכסוכים וכמבשר את הגאולה, המלווה את משיח הרכוב על חמור אל תוך ירושלים. אליהו הפך לחלק מטקסים כמו טקס הבדלה בסוף השבת שבו אנחנו שרים "אליהו הנביא" לסמן את בקשתנו, עם הפרידה מהשבת, מאליהו להביא אותנו לימות המשיח. בברכת המזון שאומרים אחרי ארוחה, אנחנו מבקשים, "הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:" בטקס ברית מילה, הסנדק מחזיק את התינוק ומתיישב על "כסא אליהו", שלפי המסורת משגיח עלינו ברגע הרגיש הזה. וכך, בליל הסדר כשאנחנו מספרים על גאולה מעבדות, כוס אליהו מסמלת את תקוותנו לגאולת עולם.
בתלמוד מספרים על שיחתו של רבי יהושע עם אליהו. אמר רבי יהושע לאליהו: מתי יבוא משיח? אמר לו אליהו: לך לשאול אותו בעצמך. ואיפה הוא יושב? שאל רבי יהושע. בשער של רומא, ענה אליהו. ומה סימנו? המשיך רבי יהושע לשאול. וענה אליהו: הוא יושב בין העניים הסובלים מצרעת, וכולם מתירים ומחזירים (את התחבושות) כל הזמן, אבל הוא מותיר ומחזיר אחד אחד (לאט לאט) ואומר, "שמא יקראו לי, לא אתעכב."
רבי יהושע הלך למשיח ואמר לו: שלום עליך רבי ומורי! אמר לו המשיח, שלום עליך בר לוי. אמר לו רבי יהושע: מתי אדוני יבוא? אמר לו המשיח: היום. רבי יהושע חזר לאליהו ששאל אותו: מה הוא אמר לך? אמר לו רבי יהושע: שלום עליך בר לוי. אמר אליהו: הוא הבטיח לך ולאביך לעולם הבא. אמר רבי יהושע: שקרים הוא שיקר לי, שאמר לי 'היום אבוא', ולא בא! אמר לו אליהו: הוא אמר לך נכון, (לפי פרק תהלים צ"ה), "היום אם בקֹולו תשמעו."
אני תוהה איך נביא הזעם של ספר מלאכים הפך לחכם המנחם בעדינות ובחסד. לדעתי, אליהו הוא סמל של היכולת לעבור שינוי. התורה מלאה בסיפורים של שינוי – המסע של אברהם ושרה, התהליך שעבר יעקב מרמאי לראש משפחה, המעבר של משה מנסיך בארמון לרועה צאן במדבר לנביא בישראל. כך גם, בליל הסדר אנחנו עוברים תהליך – מתחילים בגנות ומסיימים בשבח. בסדר אנחנו מספרים על השינוי הדרמטי של עמנו שהיו עבדים ויצאו ממצרים מעבדות לחירות. אליהו משרת כדוגמה אישית של האפשרות הטמונה בתוך כל אחד מאיתנו לעבור שינוי.
גאולה היא תהליך. גאולה דורשת מודעות עצמית ומודעות לסביבה. האזכור של אליהו הנביא בהפטרת שבת הגדול מזכיר לנו את הדרישות לגאולה. אנחנו נקראים להרים את הראש ולראות את הסבל בעולם, לזכור את הסבל של עמנו, לזכור את הישועה ולהתבונן במעשים שלנו שיכולים להביא לגאולה בעולם היום. מצרים היא גם "המיצרים", המקום הצר שכל אחד עובר מתישהו במהלך החיים. הדמות של אליהו מזכירה לנו שכל אחד שנכנס למיצרים יכול גם לצאת מהם.
הנביא מלאכי מבשר את הגאולה: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם." לפי הרב יצחק אברבנאל (ספרד מאה ה-15), התיאור הזה מבשר גאולה של "אהבה…שלום והסכמה רבה בין בני אדם כולם."
מי ייתן וכולנו נהיה בוני גשרים של אהבה ושלום בין כל יושבי תבל, נפגוש את הדמות של אליהו הנביא בחיינו ונזכה כולנו לגאולה שלמה.
שבת שלום, פסח שמח ומשמעותי