השבת השישית מ"שבע דנחמתא". אנחנו נמצאים ממש רגע לפני ראש השנה, עוד רגע קט נעמוד בבגדי לבן והימים הנוראים יתחילו.
הפטרת "כי תבוא", מעלה נושא חשוב והוא יחסי ישראל ואומות העולם. בכך הדברים מתחברים לנאמר בחלקה השני של הפרשה, במעמד "הברכה והקללה על הרי גריזים ועיבל".
בברכות בין השאר אנו קוראים התייחסות לקשרים של עם ישראל עם עמי האזור:
וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:… יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:… וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:.. וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: (דברים כ"ח 1, 7, 10, 12).
בהמשך, בחלק הקללה הקשה, עונשו של העם יהיה בהתמודדות עם עמי גויים שיגיעו מרחוק, לא יחמלו על העם, יאכלו מטוב הארץ ויגלו את העם לכל עבר.
גם בהפטרה אנו חוזרים ושומעים על היחס המיוחד בין ארצות ועמי הנכר והעם:
וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:… אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ: … וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ: וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים: כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ: (ישעיהו ס' 3, 5, 12-10).
ההסבר ליחס הזה בא לידי ביטוי כבר בפסוק הראשון של ההפטרה: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח: (שם 1)
הנביא מסביר בנבואתו כי עם ישראל עתיד להיות אור לעולם ואור לגויים. הסיבה למעמד מיוחד זה הניתן בנבואה לעם היא משום הדבקות שדבק העם ב-ה', תהליך גאולתו של עם ישראל כרוך בגאולת האנושות כולה. האם הדברים לא מתחברים עם הייעוד שחזה דוד בן גוריון לעם כאשר הוא דרש מאתנו להיות אור לגויים?!
חשוב לזכור כי לדעת ספר הספרים ישנה חשיבות רבה לקשר הדו כיווני בין עם ישראל ואומות העולם. רק נזכר לרגע כי ספר בראשית מזכיר בתחילתו את בריאת האדם, כל בני האדם. ממשיך לנח ומשם לאברהם אבינו הראשון. למרות העובדה כי במסעו מאור כשדים לארץ כנען אברהם מייסד עם חדש שיקרא על שם נכדו – עם ישראל, הרי שהוא עדין נקרא "אב המון גויים"
ומתי תבוא גאולת העולם ובתוכה גם גאולת עם ישראל? גם לכך יש לישעיהו תשובה כמעט ברורה אבל גם נסתרת: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה: (שם 22-21).
"בעתה אחישנה" – כשיגיע הזמן הגולה תבוא. מה שנשאר לנו לקוות הוא שאור הגאולה של הנביא ישעיהו יזרח בקרוב, שהאור הזה יאיר לא רק לנו אלא לכל עמי הארץ, הארץ במשמעות העולם.
מתי? אין תשובה רק תקווה.
כשנעמוד כולנו בראש השנה ונבקש: מלוך על כל העולם בכבודך… וידע כל פעול כי אתה פעלתו… כדאי שנחשוב על שליחות נבואית שהעניק לנו ישעיהו שבינתיים, רק בינתיים, אנחנו לא ממש משתדלים להגיע להגשמת שליחות זו, אבל בפוטנציה היא קיימת בנו ומחכה למימושה.
אבל תמיד אפשר לקוות שנצליח להגיע ליום, כי כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן…
שבת שלום ועוד מעט גם שנה טובה