ההפטרה המוצעת כהצעה רפורמית מקורה בנוסח ארץ ישראל הקדום, לקוחה מדברי ישעיהו ויש בה רמז לגאולה עם ישראל. ישעיהו ל"ה 10-1. ההפטרות המסורתיות נבחרו בשל אזכורם של פרעה ומצרים. ירמיהו מ"ו, 28-13. (א, ס), מנהג תימן: ישעיהו י"ט 25-1, מנהג כל הנשמה: ישעיה ס"ג 7- ס"ד 3.
פרשת בא ממשיכה את סיפור המכות שה' נותן על מצרים. בעזרת מכות אלה, מושגת הסכמתו של פרעה לתת לבני ישראל לצאת אל המדבר. אלוהים מכה, המצרים מוכים, ובני ישראל יכולים לצאת אל מסעם הארוך אל עבר החופש והעצמאות.
בהפטרה המסורתית בא נוהגים הספרדים ואשכנז, בירמיהו מ"ו 28-13, נבוכדראצר מכה את מצרים, ואיכשהו גם כאן ישראל יוצאים נשכרים. בהפטרה כמנהג תימן, ישעיהו י"ט 25-1, בתחילה המלחמה היא בתוך מצרים, ולאחר מכן מופיע גורם חיצוני –"וסכרתי את מצרים אדונים קשה ומלך עז ימשול בם…", אשר לפי הפרשנים מדובר באשור. וגם כאן, בסופו של הסיפור, יד ישראל ויד ה', על העליונה.
כשקראתי את ההפטרות עלתה בי התהייה העמוקה על הקשר בין ההיחלצות של אחד למפלה של האחר; על המבנה האנושי, אשר רק כאשר אנחנו בצד המפסיד, עולה האפשרות למשא ומתן, ליצירת פעולה אחרת. שכשנדמה לנו שאנחנו החזק והשולט – אנו לא תמיד נראה את מי שסביבנו, אבל מתוך המפלה והכאב משתנה תפיסת העולם.
האם ניתן לשנות מציאות חברתית-אנושית זו?
בסיפורי התנ"ך ברור מאוד שאלוהים הוא זה המוביל את התהליך, ויוצר אותו בצורה מסוימת על מנת שבסוף אנחנו נקבל את התוצאה הטובה – גם אם היא מגיעה אחרי סבל או מאבק, ועמים אחרים יראו מפנינו ומפני הקב"ה.
בעולמנו היום, לא כולנו תמיד נראה את אלוהים כשותף בהתנהלות המאורעות. וגם אם אלוהים הוא שותף, האחריות על המעשים היא שלנו.
האם נוכל לראות את כאב האחר בלי ליפול? האם נוכל לחשוב על צרכיהם השונים של בנות ובני האדם בלי לחוות את חוויותיהם המדויקות? האם נוכל להציע פתרון אחר גם בלי הכאב והצער?
הרב אברהם יהושע השל אמר כי לאלוהים אכפת מהאדם. כי אלוהים רוצה, חשוב לו, שנהג בצורה ראויה – הוגנת, חומלת, רואה – אחד כלפי השני, אדם לאדם ועם לעם.
האם אפשר היה לצאת אחרת ממצרים? האם במאבק המתמשך בין אשור, מצרים וישראל, תמיד תהיה אחת שתנצח ושתיים שיסבלו? האם נמשיך ונעתיק את התבנית, או שנוכל ליצור מציאות חדשה, מתוך היכרות קרובה עם הכאב, ומתוך רצון אמיתי לעולם טוב יותר? הלוואי !!!
שבת שלום